צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף קט:
גמרא והעלה עליו עולה לשם שמים כו' כצ"ל:
שם כל האומר לי עלה לה אני כופתו כו' כצ"ל:
שם כל האומר לי לירד ממנה כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה קמייתא שגג בזריקה הס"ד:
ד"ה כל האומר עולה או מנחה כו' כצ"ל:
בא"ד ואמר הרי עלי כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה חוניו בני כו' ואלמדך סדר עבודה כו' כצ"ל:
בא"ד וי"ל דלא היה יודע סדר הבא ליכנס כו' כצ"ל. פירוש דדבר זה אינו שכיח להתחנך לכהונה גדולה ודבר זה לא ראה מעולם:
ד"ה והעלה עליו כו' ונראה דלבני נח הי' מעלה לנכרים כו'. וכתב מ"ו הב"ז תירוץ התוספת דכאן אתי דלא כר"י בפרק ב"ש דע"ב ע"א דלר"י מחויב אשחוטי חוץ בקדשי נכרים עכ"ל ול"נ דבהא פליגי הכא ר"מ ור"י ר"מ דס"ל דלשם ע"א העלה ס"ל כר"י דקדשי נכרים חייב אשחוטי חוץ מ"ה ליכא למימר דהעלה לשם שמים ור"י ס"ל כר"ש דהתם דאקדשי נכרים פטור אשחוטי חוץ מ"ה ס"ל דהעלה לשם שמים ואי משום שחוטי חוץ דקדשי נכרים הוי כמו שכתבו תוספת וכיון דר"מ ס"ל כר"י ואיבעיא לן במסכת עירובין דף מ"ו ע"ב ר"מ ור"ש הלכה כמי ועלתה בתיק"ו ור"י ור"ש מסיק התם דהלכה כר"י מכ"ש דהלכה כר"מ ור"י נגד ר"ש ומ"ה פסק הרמב"ם בפי"ט מה' מע"ק בשחוטי חוץ כר"י אע"ג דלענין פיגול ונותר וטמא פסק פי"ח מה' פ"ה כר"ש כמו שכתב טעמו התם בכ"מ ובזה נתיישב תמי' מ"ו הב"ז התם בזבחים על הכ"מ עיי' שם. ועפ"ז מתורץ נמי קושית התוס' במגילה ד"י ע"א דר"י קאמר התם שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה קסבר בית חוניו לאו ע"א היא רק לש"ש כר"י דהכא והקשו תוספת היאך מקריבי' שם בטומאה כיון דגזרו טומאה על ארץ העמים עכ"ל ומתרצו בדוחק אבל לפי שפרשתי מתורץ שפיר כיון דר' יצחק כר"י ס"ל דלש"ש העלה ור"י כר"ש ס"ל ור"ש ס"ל דקדשי נכרים אין חייבים עליהם משום טומאה ור"י איירי בקדשי נכרי' דמקריבי'. ובדרך אחר נ"ל ליישב מה שכתב מ"ו הב"ז דתירוץ התוספ' אתי' דלא כר"י דאפשר לפרש דחוניו לא הקריב קדשי נכרים דהם הקריבו רק דאורינהו להן היאך יעשו בסדר הקרבה ולאורינהו שרי כדאמרינן בפ"ב דמסכת זבחים דקי"ו ע"ב עיין שם כנ"ל ועיקר:
ד"ה בתחלה כל האומר עולה או מנחה כו' כצ"ל: