צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף קט.
גמרא מאי לאו או מכשול כו' כצ"ל:
שם ובמזיד לא נעשה משרת לע"א כו'. פי' בתמי':
רש"י ד"ה ואמאי כו' ואי קטן כו' כצ"ל:
ד"ה והא מקטל כו' ואיהו אתחייב כו' כצ"ל:
ד"ה והקריבה בא"י כו' לאו קביעות היא והוי כאומר ע"מ שאהרגנה וע"מ שלא איתחייב באחריות' דמה לי כו' כצ"ל:
ד"ה בחטאה בשגגה כו' כהן בחטאה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אפילו תימא כו' אבל קשיא דמסיק כו'. פירוש דהתם מסיק אפילו תימא רבנן מאי עליה מעולה שבבתי' ולפי מסקנא דהכא דיד בעה"ש על התחתונה ועליה ממש קאמר דגריע א"כ לא אתיא כרבנן דא"כ ל"ל בביתי דקאמר אפי' בית סתם נמי עליה בכלל בית הוא:
בא"ד לאפוקי עליה כו' כצ"ל. ועיי' שם בהרא"ש ותבין כונת התוספת ע"פ גירסא זו וגירס' נכונה הוא ויציע מאן דכר שמיה התם עיין שם:
ד"ה לא ישמשו כו' את כפיו ולא יקרא כו' כצ"ל. פירוש אפי' שב בתשובה:
בא"ד ורש"י פירש דכשר כו' רש"י בתשובה שלו כ"כ והובא בטא"ח בב"י סי' קכ"ח:
בא"ד ותו אמרינן אי מה כו' בתענית דכ"ז ע"א ובדפוס חדש נדפס בסוטה דל"ח וטעות הוא:
בא"ד ת"ל לעמוד לשרת כו'. תירוץ זה לא מצאתי במסכת סוטה ולא במס' תענית דבמסכת תענית משני הא איתקש לנזיר עיין שם וצ"ע: