צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף קא.
גמרא לאו בני אוכלא נינהו כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ואם כל בהמה טמאה וגו' כו' כצ"ל:
ד"ה מתיב כו' לשמואל הס"ד:
ד"ה אלא עצים כו' דנטמאו כו' דעצים כו' הד"א וכצ"ל:
בא"ד ועצים לאו כו' ולבונה והני מילי כו' הד"א:
ד"ה הוה הדר ביה ממאי דאמר מנחות כו' ותיב"ת עופות יש למחוק דשמואל לא קאי אלא אמנחות ונסכים:
ד"ה חוץ ממנחת חוטא כו' ודרשינן בת"כ דלהכי כו' כצ"ל:
בא"ד האיפה על חטאתו כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אף ע"ג כו' כגון שקדשו בכלי כו'. פי' דמשמע דוקא שקדשו בכלי דהוי כמו שקרבו כל מתיריו וכל שאין לו מתירי' משקדש בכלי חייב משום טומאה דילפינן בזבחים דמ"ה ע"ב מקרא דכתיב אשר הם מקדישים משמע דוקא משהוקדשו אבל קודם שקדשו בכ"ש אפילו איסור דאורייתא ליכא והכא משמע אפי' קודם שהוקדשו מקבלים טומאה נ"ל. ובזה נדחה מה שמ"ו הב"ז רוצה לדקדק בזה דשמא איסורא דאורייתא איכא אע"ג שאינו לוקה קודם שקדשה בכ"ש ומיישב בדוחק וכאשר כתבתי נכון הוא:
בא"ד שהקומץ והשירים הכל למזבח כו'. פי' ומה קמיצה שייך בעצים אפ"ה הוי דבר שיש לו מתירים כמו שכתבו תוספת לעיל ד"ה לדרבי כו' וע"כ הך סוגיא דכל הפסול דלא כר':
בא"ד מחבירו ובקע בו ובא חבירו ובקע בו כו' כצ"ל:
בא"ד לבקע בו לכתחלה כו' כצ"ל:
בא"ד בקורדום המסורה ליד גזברין דומי' כו' כצ"ל. פי' דריש' דתוספתא דקתני כולן מעלו איירי שכול' גזברי'. וע' בתוספת פ' השואל שם:
בא"ד לא מעל בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור כו' כצ"ל:
בא"ד עסקינן ולכך כשנותנו לחבירו יוצא הקורדום כולו לחולין שהרי מוציאו כו' כצ"ל. פי' דסיפ' דתוספתא איירי שנותנו לחבירו שאינו גיזבר:
בא"ד לבקע בו לכתחלה כו' כצ"ל:
בא"ד וחבירו מותר לבקע בו לכתחלה משמע דיצא לחולין מיהו נראה אע"פ שעדיין הקדש כו' כצ"ל:
ד"ה פיגל במנחה כו' שמה אכילה והוי אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים כדאשכחן באותו ואת בנו שהיא חולין כו' כצ"ל:
בא"ד לר"ש לענין טומאה מודה דשמה אכילה והוי אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים מידי דהוי כו' כצ"ל:
בא"ד יכול להאכילו לאחרים כו' כצ"ל. פי' דבטריפה ס"ל לר"ש דשחיטה שאינה ראויה היא לענין אותו ואת בנו התם ואפ"ה לענין טומאה מודה דהוי אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים:
בא"ד דאי מהניא פיגול במנחה כו' כצ"ל:
בא"ד ועוד כמו שדקדקתי מפרה הס"ד וכצ"ל. וע"ש בתוספת דחולין דפ"א ע"א ד"ה עולה כו' ותבין כוונתן. ואין להקשות דעדיין פיגל במנחה יטמא לר"ש דכשנתקדשה בכלי קרי אוכל שאתה יכול להאכילו למזבח דהיינו היכא דנתפגלה בהקטרת הקומץ אף דאקדשה במחובר ויש ליישב דמ"מ שירים דנאכלים לכהנים לא מיקרי אכילת מזבח ולא היה להם שעת הכושר ודוק: