אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף ק:

דף ק.

גמרא שני ימים טובים של ר"ה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כי מטי לילה כו' בליל ששי משום סידור לילה ולשחרית נפסל בלינה שהרי עומד שם שבעה כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י וכ"ה ברש"י מסכת יומא דכ"ט ע"ב ובדפוס חדש ראיתי גירסא אחרינא וטעות הוא:

ד"ה שני ימים כו' נאפה ברביעי כו' כצ"ל:

ד"ה וליכא למימר שמא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כמי שסידרו כו' במילוי הס"ד. פירוש דזר נמי כשר למילוי וע' בתוספ' חדשים שנדפס מחדש במסכת יומא דכ"ד ע"א דמתרצי עוד בע"א:

ד"ה שני ימים טובים כו' וקתני רישא אין פוחתים מארבעה חדשים כו' כצ"ל. והקשה הרב בעל תי"ט מאי קשיא להו טפי על פירושם מעל המשנה עצמה מרשב"ג דאמר אינו דוחה את יום צום ומההוא טעמא דדחינן יום צום הכפ' מיום א' ה"נ דחינן ליה מיום ו' עכ"ל. וכתב מ"ו הב"ז דמרשב"ג ליכא להקשות דאיכא למימר דס"ל כאחרים אבל ממשנה זו הקשו שפיר דמשמע התם דאתי' דלא כאחרים עכ"ל ומסיים דהרב בעל תי"ט לא ירד לסוף דעת תוספת בזה ותמי' נשגבה בעיני על מ"ו הב"ז דאישתמיט' מיני' סוגיא דהתם בעירוכין דמסיק התם ד"ט ע"ב לר"ה דמוקי למתני' בתרתי מילי ולא נראה יותר על שמונה היינו לעבר יותר על שמונה כרשב"ג דאמר עיבור שנה חדש ומ"ה עבדינן שמונה מליאים ולפ"ז ע"כ רשב"ג לית ליה דאחרים דס"ל דלעולם אחד מלא ואחד חסר ולא יותר. גם מה שהקשה הרב בעל תי"ט הא דלא פריך בפ' החליל ממשנה זו דמשמע דחל יה"כ בא' בשבת כמו דפריך ממשנה דחלבי שבת ונכנס מ"ו הב"ז בדוחק ליישב קושי' זו ולענ"ד לאו קושיא הוא דממשנ' דהכא ליכא למשמע דחל יה"כ בא' בשבת דאפשר לפרש כפרש"י דחל בשבת ואפ"ה מיקרי אחד עשר דלענין אכילת קדשים הלילה הולך אחר היום כנ"ל ברור:

ד"ה ואינו דוחה כו' פריך מהכא דשתי הלחם כו'. פי' מרישא דמתני' דהכא דמיירי בשתי הלחם:

בא"ד בי"ט והכא קתני כו' כצ"ל:

הדרן עלך שתי הלחם

פרק המנחות והנסכים

גמרא תנא נמי רישא שנטמאו. משיקדשו בכלי אין להם פדיון פשיטא קדושת הגוף כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה העופות בשקדם הקדישן למומן מיירי כו'. פי' דתוספת ס"ל הא דקתני העופות שנטמאו היינו שנעשו בעל מום מחוסר אבר דאין תמות וזכרות בעופות אבל טומאה לא שייך בעופות דאין ב"ח מקבלין טומאה ואי לאחר שנמלקו דינם בשריפה כנותר וטמא מוקדשין והרב בתי"ט דחק לפרש דלענין טומאה נמי נשנו ולאחר מליקה כיון שאינה באה לכלל כ"ש לא הוי כבהמה שחוטה ודוחק הוא:

בא"ד ואפילו בעל מום מעיקרו כו'. דבריהם אינם מובנים לי דהא התם משמע דללוי לא קאי אלא אפי' בעל מום מעיקרו בכלל העמדה והערכה ומכ"ש כשקדם הקדישן למומן ותרויהו איתא להו פדיון והכא במתני' איירי בשקדשה קדושת הגוף כשהן חיין למזבח וכ"כ תוספת התם כדמסיק לקמן וצ"ע:

ד"ה וכלי שרת כו' ואשכחן לרבנן נמי כו'. פי' אפי' לרבנן דקאמרי התם אין מועל אחר מועל אפ"ה הא דקתני במתני' אין נפדין שפיר דהיינו מדרבנן אין להם פדיון:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה