אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף צד.

דף צג:

רש"י ד"ה מה שאין כן בסמיכה דאין כו' כצ"ל: ד"ה תנופה אחת כו' אלא וסמך סתם יכול לסמוך כו' כצ"ל: ד"ה הושיט הראשון מאותן י"א שעסוקי' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה סמיכה כו' תימא ותתרבה בשחוטין מק"ו כו'. ול"נ ליישב מדאיצטריך קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה שלא לילף בק"ו מתנופה שנתרבה בשחוטין ונתמעטה בחוברין ע"כ סמיכ' אינו מתרבה בשחוטין וסוגיא כזו כתבו תוספת בכמה דוכתא ומ"ו הב"ז מתרץ בע"א ע"ש:

הדרן עלך שתי מדות

פרק שתי הלחם

רש"י ד"ה ועדיין היא בצק כו' לקמן (וממתקן) [צאן קדשים: ומתקן] כו' הד"א:

תוס' ד"ה שתי הלחם כו' דהכא תנן שתי הלחם כו'. פי' שתי לשון נקבה. ויש לדקדק דבמסכת קדושין ד"ב ע"ב פריך מאי אריא דתני שלש ליתני שלשה לשון זכר וכתבו תוס' משום דכל התורה בלשון זכר נאמרה א"כ ליפרך הכא נמי מאי אריא דתני שתי ליתני שני לשון זכר. ויש ליישב כיון דבקרא גבי שתי הלחם נמי כתיב לשון נקבה תביאו לחם תנופה שתים וגו'. ועל תוס' יש לתמוה שלא הביאו מקרא זה ואחר כך מצאתי בתי"ט שהרגיש בזה:

ד"ה ובדפוס היה עושה כו' כיון דכמין דפוס היה לה בתנור היכא מינפחא כו'. ודוחק לומר שהדפוס של התנור היה יותר גדול מדפוס קמא שיעור ניפוח שאחר האפיה כיון שעדיין היה בצק כשנותנים בתנור הדפוס לא הי' מעמיד את הבצק אם היה גדול יותר מהבצק ובספר קרבן אהרן דרס"ב ע"ג השיג בזה אתוספות אבל אינו מוכרחים כאשר כתבתי:

בא"ד אין לדקדק דשייך רדיי' נמי מן הדפוס ולא כו' כצ"ל. פי' דאין לדקדק מזה שהלחם היה מחוץ לדפוס ורדיי' קרי דוקא שהיה רודה מן התנור דאפשר דרדייה קאי נמי מן הדפוס:

ד"ה וכשהוא רודה כו' הא בין למר ובין למר קערות נתקדשו כו'. פי' אפי' למ"ד אין תנור מקדש נתקדשו בקערות ואיפסלה בלינה אע"ג דאין כ"ש מקדשי' אלא בזמנן דלילה לאו מחוסר זמן ועיין לעיל בתוס' דנ"א ע"א ד"ה אפי לה כו':

בא"ד דאם כן שלחן היה מקדש כו'. ותמי' דאישתמיטא מה דאיכא בת"כ על השולחן הטהור על טהרו של שלחן שלא יהי' הסניפי' מגביהי' את הלחם מעל השלחן וכפרש"י בחומש:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה