אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף צג:

דף צג.

רש"י ד"ה דנין סמיכת קרבן כו' כצ"ל:

בא"ד סמיכה בגופיה כו' כצ"ל:

ד"ה לסמיכה שירי מצוה שלא עשאה לא מעכבה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ידו דסמיכה קאמרי כו' ובהא לא אשכחן ידיו מלא דסמיכה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה סמיכה דבהמה כו' תרי הס"ד ואח"כ ד"ה מאי קאמר דמשמע ליה דבאותו מקום בבהמה שסומכין שם שוחטין והלא אין סמיכה בצואר הס"ד ואח"כ ד"ה הכי קאמר במקום שסומכין בעזרה במקום הטבעת דבשעת סמיכה היו ישראל רשאין ליכנס שם ע"א במקום שסומכין שוחטין כלומר דלאחר שסומכין לאלתר שוחטין שתכף לסמיכה שחיט' נ"ל והכי מסתבר שפיר הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה אתיא סמיכה כו' דיבור זה שייך למע"ל. תימא א"כ ניבעי מנוקים כו'. פירוש דזקני העדה מנוקים מכל מום היו כדילפינן בסנהדרין אתך בדומים לך וכפרש"י במתני' וקי"ל אין ג"ש למחצה וליכא למימר דלמא משום כבוד השכינה היה מנוקים מכל מום כדאמרי' בסנהדרין דף י"ז ע"א וקידושי' דע"ו לפ"ז סומא נמי ליכא למילף מהתם:

ד"ה ידו ולא יד אשתו כו' וא"ת ול"ל קרא למעוטי נשים כו'. וכתב מ"ו הב"ז התירוץ חסר בספרינו ונלע"ד דלא קשה מידי דכבר הוכיח תוספת בר"ה ד"ל ע"א ובחגיגה די"ז ובכמה דוכתי דכל מצות עשה שהזמן גרמא אף ע"ג דנשים פטורות אם ירצו להחמיר על עצמן רשאין ומברכין עליהן וצונו וקמ"ל הכא דאין הנשים רשאין לסמוך דסמיכה בכחו בעינן והוי כעובד עבודה בקדשי' עכ"ל וכתב עוד תירוץ אחר וע"ז כתב דהוא עיקר. ולענ"ד אינו מתורץ כלל דאכתי תיקשי ידו ל"ל תיפוק ליה מדכתיב בני ישראל למעוטי נשים מאי אמרת דה"ה דתסמוך בקרבן בעלה הא ע"כ אתי קרא לאשמעינן דאסור לסמוך משום עבודה בקדשים כדלעיל ומ"ה מיישבו תוספ' תחלה הא דלא ילפי' מבני ישראל ואח"כ כתבו וא"ת דהשתא אי אפשר לתרץ בענין זה. ול"נ ליישב בדרך אחר דתוספת במסכת עירובין ד"ב (ע"ש) [צאן קדשים: ע"א] ד"ה שלמים כו' ולעיל דמ"ט ע"ב ד"ה תדיר כו' כתבו בהדיא דמותר לשחוט קודם תמיד של שחר וקרא דהעול' דוקא בהקטרה איירי ולא בשחיטה לפ"ז לא קשיא מידי דאפשר לסמוך תכף לע"ה ולשחוט תיכף אפי' קודם ת"ה ולא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כנ"ל ברור ונכון:

ד"ה כאלו לא כפר כו' לא כיפר עשה תנופה דתנופה היא כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה