אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף צג.

דף צב:

רש"י ד"ה ודאי לא צריכ' כו' ואסמכת' נינהו הס"ד ע"כ שייך לעיל:

ד"ה ורב חנינא כו' כלומר ואתני כו' כצ"ל:

ד"ה ויליף תחילת כו' שהוא סומך בשעת כו' כצ"ל:

ד"ה ורבנן נפקא לאשה מואם הס"ד ואח"כ ד"ה גמרא אתי' סמיכ' לכל כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

תוס' ד"ה תחלת הקדש כו' ואית ספרים דגרסי הכא איפכא כו'. פי' דחשיב לסמיכה תחלת הקדש כיון שבא בקדושה ראשונה ותמורה שנתפש מקדושה אחרת חשיב סוף הקדש:

ד"ה לרבות כל בעלי כו' מתמעטה בחוברין כו' כצ"ל:

בא"ד שתתמעט בחוברין כו' כצ"ל. פי' בחבירין:

בא"ד וכאן נמי אחד סומך כו'. פי' לר"י דלא דריש קרבנו:

ד"ה מיבעי ליה לרבות כו' שמעינן ליה לר"י כו'. ותמי' לי על תמיהתן דהא התם מסיק ההיא דר"י הנשיא ופי' רש"י שם דהוא בעל פלוגתא דר' יוסי והכא בעל פלוגתא דר"מ דר"י אחרינא הוה ע"ש:

בא"ד שהפסוק מוכיח כו'. פי' כיון שכל הענין אינו מדבר אלא בלשון זכר מסתברא יותר לומר דאתי לרבוי' נשים מלומר דברה תורה כלב"א ועיי' לעיל בתו' די"ז ע"ב ד"ה מאי האכל כו' דמפרשי בע"א:

ד"ה לפי שכל העניין כו' משום דהשווה הכתוב אשה לאיש כו'. דבריה' אינם מובני' לי על מה שכתבו לגבי סמיכה השווה אשה לאיש לכל עונשי' שבתורה ואי משום דבהאי קרבן מתכפרה מ"ה השווה לאיש דתהוי ליה כפרה כדאמרי' במס' ב"ק דט"ו ע"א הא סמיכה שירי מצוה היא כדאמרי' לקמן ויש ליישב בדוחק כיון דעל כ"פ אמרינן כאלו לא כיפר מ"ה ס"ד דהשווה דתהוי לה כפרה גמורה:

בא"ד וא"ת ולמה ליה למימר שכל הענין כו'. פי' בשלמא בל"ז לא היה קשה מידי דליכא למימ' דס"ד ללמוד תחלת הקדש מסוף הקדש כיון דהשוה אשה לאיש לכל עונשי' לא ילפינן מהדדי אלא היכא דגלי קרא למעט אשה גלי מ"ה איצטרך למימר שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר וגלי נמי למעט אשה אבל השתא דאמרי' אע"ג שכל הענין אינו מדבר אלא בלשון זכר ממעטינן אשה משום דהשווה לאיש והכא היינו טעמא כיון דהוה עשה שאינו שווה בכל הקשו שפיר ול"ל למימר שכל העניין כו':

ד"ה רב חסדא כו' ור"ת מייתי ראיה כו'. וע"ש בתוספת ודבריהם מבוארים יותר:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה