צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף פז.
גמרא כשם שהדיבור יפה לבשמים כו'. שמעתי טעם על זה משום דידוע איזה דבר שהנשמה נהנית בו הוי אומר זה ריח כמו ריח הקטורת שמחזיק כח הנשמה ומשבר כח הגוף משום הכי הדיבור יפה לבשמים שמתחזק הנשמה ומדבר בדברי קדושה ותורה אבל ליין רע כי היין מביא שכרות ומחזק הגוף ולא הנשמה בודאי הדיבור של נבלות הפה רע ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה:
רש"י ד"ה קמחים שקויינ"ש הס"ד ואח"כ ד"ה כיצד בודק כו' החביות הס"ד:
ד"ה היקיש כו' היין הס"ד ואח"כ ד"ה שנאמר תמימים כו' כצ"ל:
בא"ד כב"מ הס"ד ואח"כ גמרא וד"ה כרוך כו' כצ"ל:
ד"ה מאן שמעת ליה דאמר לא יביא ר' דקתני במתניתין דברי ר' והא ברייתא דקתני לא יביא ע"כ ר' וקתני אם הביא כשר והיכא כו' כצ"ל:
ד"ה שומרים מלאכים הס"ד ואח"כ ד"ה מאי אמרי דהא כתיב תמיד לא יחשו הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ומעיקרא קודם שחרב מאי הוו אמרי הס"ד וכצ"ל:
תוס' ד"ה הליסטיון יין ענבים כו' דהא בפרק המוכר פירות כו'. ודברים אלו קשה להולמן דהמעיין שם יראה דאינו מוכח ואינו מן הצורך להאריך ואי לאו דמסתפינ' הוי אמינא דהכי גרסינן קתני בברייתא תרתי יין הליסטיון ושל צימוקין על כרחך מוכח דיין הליסטיון אינו אלא במחובר כו' כצ"ל. פי' דלפרש"י היינו יין הליסטיון היינו צמוקים כנ"ל ברור ותמוה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה:
ד"ה מתוק לשון אחר כו' ולא יתכן דהא הכא קתני כו'. אע"ג דמסיק הכא כרוך ותני להכשיר וכ"כ תוספת מיהו לפירש"י דמפרש כרוך ותני לפסול לא יתכן גם לפי' התוס' אליבא דר"א לא יתכן:
ד"ה כרוך ותני כו' ואע"ג ד[א]יצטרך ליה לתנא כו'. פי' כיון דאיצטרך לאשמעינן תרוייהו על כרחך יש חילוק ביניהם והיכא קאמר רבינא כרוך ותני משמע דשווים הם וק"ל:
ד"ה כשם שהדיבור כו' משום דכי קאי ר"י בנסכים כו' כצ"ל:
ד"ה שגובהן רחבים כו' כדאשכחן רוחבו דמייתי קרא כו' כצ"ל. פי' לשון רחבה ערוייטרי"ן:
הדרן עלך כל הקרבנות
פרק שתי מדות
תוס' ד"ה שתי מדות כו' ובקונטרס פירש דרבי מאיר סבירא ליה כו'. וברש"י שלפנינו ליתא לכל זה ואם איתא אפשר ליישבו לענין שאחד גדוש ואחד מחוק סבירא ליה דגמיר' דזה לא רמיזה באורייתא: