צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף פה:
רש"י ד"ה הא לא קשיא כו' ולא קתני ושונה היינו כו' כצ"ל:
בא"ד היתה עבודה בשנה כו' כצ"ל:
בא"ד משום שלא היתה עבודה בשנה ראשונה כו' כצ"ל:
בא"ד אבל מתני' אם לא היתה כו' כצ"ל:
בא"ד ולא שונה ומאי כו' הד"א. והכי פירושו דהאי סוגי' דמתחלה בעי למיפשט מברייתא דאע"ג דבמתני' לא קתני דבשני' חורש כיון דתני בברייתא בשני' חורש ע"כ מתני' נמי הכי פירושו דבשנה ראשונה חורש ולא זורעה ובשני' זורעה נמי דהיינו עם החריש' וקאמר ולטעמיך דמבריית' משמע דבשני' חורש ב"פ דחורש ושונ' קתני ובמתני' לא משמע דבשני' שונה ומשני דמתני' איירי דכבר היתה עבודה בשנה ראשונה קודם שהיה נרה וכיון דבשנה ראשונה היתה עבודה קודם שנרה (מ"מ) [צאן קדשים: מ"ה] בשניה אינו חורש אלא פעם אחת ובברייתא מיירי בשאינו עבודה בשנה ראשונה קודם נרה ומ"ה חורש ושונה בשנה שניה מיהו הא ליכא למישמע ממתני' דאם לא היתה עבודה בשנה ראשונה קודם שנרה שבשנה שניה חורש ושונה ומ"ה קאמר מה הוי עלה כנ"ל. ומ"ו הב"ז מפר' סוגיא זו בע"א ודבריו קשה להולמן:
ד"ה נירה חציה וזורע חציה כגון שנירה חציה בשנה ראשונה כו' כצ"ל. והרע"ב בפי' המשניות גורס דכל שנה חורש כולה וזורע חציה רק בשניה זורע אותה חציה שלא זרע אשתקד ותמי' לי מי הכריחו לכך להוציא ממשמעות הלשון של הברייתא דבהדיא קתני בכל שנה נירה חציה וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מה' תו"מ ד"י וצ"ע:
בא"ד כולה בשנה שניה היינו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה כמין ג' סאין היתה וגדל בכל שנה כשיעור כו' כצ"ל:
ד"ה ברוב חיטה כו' שיתליע רוב כל חטה הס"ד כצ"ל:
ד"ה מהו שילקה כו' מומין לוקה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אין מביאין כו' שנפלו ונשרו כו' כצ"ל:
בא"ד שאין מוציאין שמנן אלא כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה בעי רבא כו' ונראה דבעי' העצים אליבא דר' כו'. ודבריהם אינם מובנים לי מאי דכתבו דבעי' קאי דוקא אליבא דר' ולא אליבא דרבנן דהא לרבנן הוי עצים קרבן נדבה ולר' קרבן גמור וכ"כ תוס' לעיל ובתמורה ד"ז ע"ב מסיק אליבא דכ"ע דאפי' בנדבה אינו רשאי לומר על בעלת מום הרי זו למזבח ואם אמר עובר על לאו לא ירצה ע"ש ברש"י וצ"ע ואיפכא מסתברא דבעי' זו אליבא דרבנן דס"ל דלאו קרבן גמור הוא ומ"ה מיבעי' ליה אכל חד וחד נ"ל. ומ"ו הב"ז כתב דהרמב"ם לא ס"ל כסברת התוספת שהרי פסק בחיבורו דלא כר' ואפ"ה הביא בעי' זו כו' עכ"ל. ואיני יודע מניין הוא לו דרבינו פסק דלא כר' ואי משום דכתב בפ"ה מה' איסורי מזבח דעצים אין צריכי' מלח ולר' עצים צריכי' מלח כדאמרי' לעיל משום הא לא ארי' דהא מסיק התם ודבר זה קבלה כו' וכתב הכ"מ הא דכתב רבינו ודבר זה קבלה משום דאילולי הקבלה לא היינו ממעטינן עצים ממלח משום דאיקרי קרבן לפ"ז אפשר דס"ל כר' דעצים קרבן גמור ולענין מלח קבלה היא נ"ל: