צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף פב:
רש"י ד"ה ליקו במילת' כו' חוזר ודן כו' כצ"ל:
ד"ה לדבריו דר"א כו' אפשר פריך מה כו' כצ"ל:
ד"ה בכללא איתמר כו' בכלל א' הוא דשם כו' כצ"ל:
בא"ד בהיקש דכי יליף תודה מפסח דורות כו' כצ"ל:
ד"ה ורבי עקיבא כו' מנלן הס"ד:
ד"ה זאת התורה מאי כו' קרא הס"ד והד"א:
ד"ה מה היא איזה כלי ילפינן כו' כצ"ל:
ד"ה אילימא מזרק לקבל כו' בעולה הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה נמי כתיב וישם כו' כצ"ל. ובדפוס חדש מוסיף על גירסא זו ואינו מן הצורך:
תוס' ד"ה והשתא נמי כו' דמשמע מלישנא דר"א כו' כצ"ל. פי' מדקאמ' דקסבר דסבר בלאו הכי:
בא"ד והשתא אפילו לרבי עקיבא מצי לאקשויי כו'. ולפי מה שכתבו תוספת שם דמ"ו ע"ב ד"ה כי פליגי כו' לא מצי לאקשויי' לר"ע כיון דר"ע ממעט התם גר שמל ולא טבל מפסח מדכתיב תושב ושכיר ולפי זה ס"ל מדמעטינן קרא מפסח ש"מ דאין גר עד שימול ויטבול:
בא"ד דרשע רשע ממיתה והיינו כו' כצ"ל. פי' לאביי דמשני הכי קשיא לרבי עקיבא מנ"ל אבל רבא משני התם בע"א:
ד"ה ויקח כו' ויכין דרשינן כו' כצ"ל:
בא"ד שהזכיר למה לי אי לאו לאשמועינן כו' כצ"ל:
ד"ה מה מנחה כו' זכרים הוא קודש קדשים הוא וקשיא כו' כצ"ל: