צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף עט.
רש"י ד"ה ואתה דמיתו כו' לא קדש הס"ד כצ"ל:
ד"ה חוץ לזמנו כו' הגוף הס"ד:
ד"ה ועוד דקשיא לך כו' כצ"ל:
ד"ה בדוקים שבעין כו' פסולו אלא לאחר כו' כצ"ל:
ד"ה דסבר ר"ע כו' דקדש כל דהוא כו' כצ"ל:
בא"ד הלחם הס"ד ואח"כ ד"ה ור' יהושע ואידך ר' יהודא דאמר אליבא דר"א לא קדש כו' כצ"ל. וראיתי דפוס חדש שמשבש הגירס' ברש"י ובפנים ואינו מן הצורך:
בא"ד ירדו הס"ד ואח"כ ד"ה בפסולא דגופי' דמקדש לזבח עצמן הס"ד וכצ"ל:
ד"ה התם דקאמר כו' משלא לשמן מוכח מגופי' דאם עלתה כו' כצ"ל:
ד"ה אם יש זבח כו' עמו הס"ד ואח"כ ד"ה יפסלו בלינה דמשקדשו בכלי כו' כצ"ל:
ד"ה אלא בשחיטת כו' אינון חולין כו' כצ"ל:
ד"ה לאו דאיפסול כו' דבשחיטה מקדש כו' כצ"ל:
בא"ד הנסכים ואמאי כו' הד"א:
ד"ה מעלין זה כו' נסכים בשחיטה ומ"ה אם יש שם כו' כצ"ל:
בא"ד עמו שאם לא כן יפסלו הס"ד וכצ"ל:
ד"ה הכא במאי עסקינן כו' ונשפך ואח"כ נפסל הזבח הס"ד וכצ"ל. פירוש וכיון דקודם שנשפך לא נפסל היה עומד לזרוק והוי כזרוק ס"ל לענין שאם יש זבח אחר יקרבו עמו אבל אם היה נפסל הזבח קודם שנשפך לא היה עומד ליזרוק כנ"ל ברור ומ"ו הב"ז מקיים הגירסא שלפנינו ונפסל בזריקה ואין להבין:
תוס' ד"ה והדר בי' רבה כו' ומפרש בגמרא הואיל ומרצה לפיגולו כו'. פירוש דמשמע דבקדושתייהו קיימי ואם עלו לא ירדו וכ"כ רש"י שם ותוספ':
בא"ד ואי בעיא להו כו'. פירוש כמו הוכחה אחרית' דמוכח נמי מסוגיא דהתם דבשינוי מקום אם עלו לא ירדו אבל דבריהם אינם מובנים לי דהוי כיהודא ועוד לקרא כיון דמתני' היא דאם עלו לא ירדו וסוגיא דהתם מה שמביאו תוס' הכא אזלא אליבא דהך מתני' כמו שכתבו תוספת התם ומי הוכרחו להביא עוד ראיה מסוגיא דהתם:
בא"ד מקל וחומר ויליף חוץ כו' כצ"ל: