אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף עח:

דף עח.

רש"י ד"ה ור' יוחנן כו' בסמוך הס"ד:

ד"ה ואי איתמר כו' לחם הוא דבעינן על בסמוך כו' כצ"ל:

ד"ה והאי שאין אפויה כו' כשמטלטלי' (שלח) אותה וס"ד דלא ליקדשו קמ"ל הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה קדשו מ' מתוך פ' דלאחריות נתכוין דאי אבד דא ליפוק באחרינא הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה לא קדשו סבר לקרבן גדול דהיינו פ' נתכוין ולא דאי מיתבדו מ' מינייהו ליפוק באידך הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מ"ד קדשו כו' והאי דהביא פ' כו' כצ"ל:

ד"ה ומ"ד לא כו' ופסול הס"ד:

ד"ה אביי אמר בכלי שרת מקדשי' שלא כו' וה"ה בסכין כו' כצ"ל:

ד"ה מ"ד קדשו קסבר כו' גדול ופסול הס"ד. ואח"כ ד"ה רב פפא כו' שראוי לה הס"ד ואח"כ ד"ה סבר סכין נמי כו' מדעת בעלים ולפ' איכוונו ופסול הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה מר סבר אלימא מכלי שרת לקדש שלא כו' שראוין לזבח הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה אע"ג דליתא ליה לסכין תוך כיון דמקדשא הזבח יותר משאר כלי שרת שיש להם תוך הכי נמי אלימא משאר כלי שרת שמקדש מה כו' כצ"ל. פירוש דשחיטה מקדשא הלחם יותר משאר כלי שרת:

ד"ה או חוץ למקומו חוץ כו' כצ"ל. וראיתי בדפוס חדש שרוצה להגיה בנ"א ולא ניחא לי והמעיין יבין מעצמו:

תוס' ד"ה ולא בעינן כו' לההיא דהתם דתנופה כו' כצ"ל:

בא"ד לחם בעלמא אתי ליכא כו' כצ"ל:

ד"ה או לאחד כו' אבל אתמיד פשיטא כו' כצ"ל. פי' דתמיד קרבן צבור הוא ושייך לכל ישראל לא מיחייב אם אחד מבני ישראל היה לו חמץ אע"ג דהוי כמו א' מבני חבורה:

ד"ה ליקדשו ארבעים כו' היינו היכא שאינו מתברר לבסוף דלאו כלום עביד כו' כצ"ל. פי' התם גבי גט דר"י דאמר התם אף אחרון נמי אינו פוסל קאי על המתני' דאמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה אגרש אע"ג דהוא מברר דבריו ואמר לאיזה שארצה עכ"פ לבסוף אינו מתברר אם היה ג"כ בשעת כתיבת הגט דעתו לזה וכתיב וכתב לשמה מ"ה ס"ל התם ר"י דאין ברירה ולאו כלום עביד כנ"ל ברור אבל הגירסא שלפנינו היכא כשמברר לבסוף לא ניחא דאדרבא כשמברר לבסוף ס"ל דיש ברירה וכ"כ תוס' בגיטין שם ע"ב ד"ה דר"מ כו' ובעירובין (דקל"ו) [דל"ז] ע"א ד"ה (דר"ש) [דר"מ] כו' אע"ג דמשמ' התם מתו' דדברי ר"י בפ' כ"ה אפי' במברר היינו שהוא מברר דבריו תחלה ואמר לאיזה שארצה והוי כמו שני לוגין שאני עתיד להפריש אבל לבסוף אינו מבורר אם היה דעתו בשעת כתיבה לזה וכ"כ תוספת שם בגיטין דכ"ד ע"ב ד"ה לאיזה שארצה כו' וכ"כ תוספת בפ"ק דמ"ט ע"ב ד"ה אלא לעולם כו, ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה ומקיים הגירס' שלפנינו ובזה יתורץ ג"כ דתוספת ציינו הכא בדברי ר"י דאמר ליקדשו מ' מתוך פ' קדשו והקשו דר"י לית ליה ברירה דיש לדקדק דהא הכא מפרש דבריו ומברר דיקדשו מ' מתוך פ' ס"ל אית ליה לר"י ברירה אבל כאשר כתבתי ניחא דהתם גבי גט נמי מברר דבריו תחלה ואמר לאיזה שארצה אגרש כדמשמע מתוספת כנ"ל ומשני אע"ג דמברר תחלה לבסוף אינו מתברר כנ"ל. כנלע"ד ברור ודוק. ולפ"ז תמיה לי על מ"ו מהרש"א בחידושיו במסכת עירובין דשם ד"נ ע"ב ציינו תוספת בד"ה ומר סבר לקרבן גדול קא מיכוין והקשו קושיא זו לר"י וכתב מ"ו מהרש"א הא דלא הקשו גבי הא דאמר הכל מודים היכא דאמר ליקדשו כו' כיון שמפרש ומברר דבריו איתא ליה לר"י ברירה כו' עכ"ל ואישתמיט' מיניה מה שכתבו תוספת שם במקומו דגבי גט נמי הוי מברר דבריו ואפ"ה לית' ליה ברירה וצ"ע על מ"ו מהרש"א:

בא"ד אבל הכא קדשים כל כו'. פירוש דלא צריכא לבירורין:

בא"ד וכשבא להפריש כו'. עיי' שם במס' עירובין ומפרשי דבריהם ביותר:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה