צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף עח.
גמרא שתי ידות כמצה כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה וכי דבר כו' בהיקש דההוא דגמרינ' חמץ עצמו משתי הלחם כו' כצ"ל:
ד"ה חוזר ומלמד כו' עשרוני' מחמץ כו' כצ"ל:
ד"ה הימנו ודבר אחר כו' למצה שהוא י' עשרוני' כו'. אע"ג דאלולי זה דכתב בשתי הלחם תהיינה ללמד על לחמי תודה שיהא יו"ד עשרונים בחמץ לא הוי אמרי' דבעי' י' עשרונים בחמץ דלחמי תודה אפ"ה לא הוי היקישא, דכמאן דכתיבי בגופה דמי:
ד"ה תביאו ריבוי כו' ולא מהיקש וחוזר ומלמד חמץ על המצה י' עשרונים ולא מצי כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מוחק כל אלו ואינו מן הצור' דהא עיקר ריבוי דתביאו לא קאי אלא על החמץ כמו שתי לחם כדמשמע מפרש"י גופא לקמן דכתב שהרי לא למד החמץ מהיקש כו'. ולפ"ז הגירסא ניחא דחמץ חוזר ומלמד על המצה מדכתיב על חלות לחם חמץ וגו' ולא מצי למפרך וכי דבר כו':
ד"ה שתי ידות כמצה כו' אותן מינין נמצא שני מינין כו' הד"א וכצ"ל:
בא"ד לשני מינין הוי עשרה קבין הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שהן ששה עשרונות בעשרה קבין הן ששה עשרונות לב' מינין שהן ג' עשרונות לכל מין דכיון דעשרה עשרונות הוי לג' מינין נמצא לב' ידות כו' כצ"ל:
ד"ה מקיש חינוכו דכהן הדיוט להמשחו לענין רבוכה דכהן הדיוט מביא חביתין ביום חינוכו לעבודה וכהן גדול בכל יום וחינוכו הוא המילואים שלו אלמא דבמילואים הוו רבוכה אף חלות לחם שמן נמי דהוי כו' כצ"ל:
ד"ה הא דלא עבד כו' מ"ר ז"ל הס"ד אח"כ ד"ה שלמיו כו' והד"ה רקיק עד נמשח שייך למטה כאשר ארשם בע"ה:
ד"ה לרבות שלמי נזיר לי' קבין כו' כצ"ל:
ד"ה ולרביעית שמן כו' לרבוכה ושל חמץ לא כו' כצ"ל:
ד"ה אמר רב פפא דבר שנאמר כו' כצ"ל:
בא"ד לחם נזיר הס"ד ואח"כ ד"ה חלות ורקיקין פרט דרקיק וחלות חד הוא אלא שזה נבלל וזה נמשח הס"ד וכצ"ל:
תוס' ד"ה אמר רב כו' ואין הללו שני עשרונים כו', פירוש אלא י' עשרונים:
בא"ד אימא אלו דוקא עשרון לחלה כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז מגי"ה שני תיבת ב' עשרונים שלא לצורך:
בא"ד דכמו שיאמר מתעשה כו' כצ"ל:
בא"ד דממה נפשך איכא עשר חלות משום כו' כצ"ל:
בא"ד ילפינ' עשר עשרונות למה כו' כצ"ל. פירוש כיון דמיו"ד ילפינ' ליו"ד עשרונות ומתביאו ילפינן לכל חלה עשרון ואמר קרא א' שלם מכל קרבן ע"כ א' מי'. ועיי' בס' קרבן אהרן דכ"ה ע"ד מה שכתב בזה:
ד"ה הימנו דבר כו' תהיינה ומשמע עשר כו' כצ"ל:
בא"ד ולהני גמר משתי הלחם כו' כצ"ל:
ד"ה אחת להמשחו כו' ביום הכפורים דעיקר עבודת כו' כצ"ל: