צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף עו:
גמרא מאי טעמא מצת כתיב כו' כצ"ל. שם יכול אף בשאר מנחות כן ת"ל כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ריבה במדת סאים שלהם כגון שתי הלחם ולחם הפנים הבאין סאין חיטי' ומניפי' אותם לעשרונים וכגון העומר כו' כצ"ל. וראיתי בדפוס חדש שמגיה יותר שלא לצורך:
תוס' ד"ה שריבה במדת כו' ודבר תימ' היאך יכול כו'. פי' דתוס' ס"ל דכי היכ' דאם עשה כל החלות גדולות ועשה פחות מי' או עשה כל החלות קטנות ועשה יותר מי' פסולות בחביתי' ה"ה אם עשה י' רק אחת גדולה וא' קטנה נמי פסולות כיון דכתוב חקה לעכב מ"ה הקשו קושי' זו הכא ומ"ו הב"ז מתמי' על שהקשו הכא עיי' שם:
ד"ה כל המנחות כו' נקמץ החצי מן היתר והחצי נקמץ מן העשרון והוה ליה כו' כצ"ל:
הדרן עלך ואלו מנחות
פרק התודה
רש"י ד"ה שהן שש מדבריות כו' ואותן שש מדבריות הן שתי איפות כו' הד"א וראיתי בדפו' חדש שגור' ואותן חמש שש כו' ושיבוש הוא:
תוס' ד"ה התוד' כו' האיפ' שתות ולעולם קים לן דגם עכשיו כו' כצ"ל. פי' וכיון דגם על האיפה הוסיפו שתות וס"ד דאיפה ירושלמית לא הוי ג' סאין ומ"ה כתבו דקים לן כו' ומ"ו הב"ז גורס דלקמן כו' אבל לשון קים לן לא משמע הכי: