אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף עו.

דף עה:

גמרא ולילף מלחם הפנים כו'. אין לדקדק דאם איתא דאית' לן למילף מלחם הפנים ג"ש דחוקה חוקה ל"ל אלא ע"כ מדאיצטריך ג"ש למילף חביתי כ"ג מלחם הפנים ע"כ שאר מנחות לא ילפי' ויש ליישב דאי לאו ג"ש לא הוי ס"ד למילף יחיד מצבור אבל השתא דגלי ג"ש דילפינן יחיד מצבור פריך לילף נמי שאר מנחות מלחם הפנים:

שם שתים עשרה מ"ט אי סבירא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה בעי ר"י כו' חשוב שיפה אחת הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ר"י כו' ולא בחיטי' הס"ד ואח"כ ד"ה לחם כו' חלות הס"ד ואח"כ ד"ה אתי' חוקה כו' י"ב הס"ד ואח"כ ד"ה שאר כו':

ד"ה מה להלן כו' לכל מין עשר כדאמרי' כו' כצ"ל:

ד"ה שכן יחיד כו' הן קרבנות יחיד כו' כצ"ל:

ד"ה שכן הקדש המנחות ולחם הפנים ותרוייהו טעוני' לבונה (צאן קדשים: זבחים) [ו]תרוייהו מצה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ואכתי פריך כו' במה מצינו ובעי' היא במס' זבחים אי חוזר ומלמד אדיליף מלחמי תודה לילף מחביתי' מה מצינו כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה שכן עשרון כו' עשרוני' הס"ד ואח"כ ד"ה כלי חביתין ומנחות טעוני' כלי כ"ש ע"א כלי מקדשן כו' כצ"ל:

בא"ד מקדשן הס"ד ואח"כ ד"ה הקדש חביתין ומנחות כו' קדשים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הגשה מנחות וחביתי' כו' כצ"ל:

ד"ה שלמיו על זבח כו' ירושלמות מרבינן נמי שבאין כו' כצ"ל. פי' דתודה היתה באה ה' סאין ירושלמות שהם ל' קבין ט"ו קבין לחמץ וט"ו למצה והמצה היתה ג' מיני' חלות ורקיקי' ורבוכה מגיע לכל מין ה' קבין ובנזיר שלא הי' אלא ב' מיני' חלות ורקיקי' היתה מעשרה קבין ירושלמית ועיי' לקמן דע"ח ע"א:

ד"ה שריבה כו' שמיעט שעשה י"ב כו' כצ"ל:

בא"ד שעשה י"ב הס"ד:

תוס' ד"ה אתי' כו' תימא דבפ"ק כו'. פי' וכיון דלאו מופנה היא אפי' מצד א' אין למידין יחיד מצבור:

ד"ה דאפרשינהו כו' כחלת אהרן וכתרומתו מותר הא כתרומת כו' כצ"ל:

בא"ד דלאו תרומה ממש כו'. פי' רק קדושת הפה דאסור לשנותן בחלות אחרות ועיי' בתוספת שם:

בא"ד וכי לא עשתה מצוה כו'. פי' כיון דלכתחלה אסור:

בא"ד לעשותה עבות ויפות הס"ד וכצ"ל. פי' דבעודה עיסה יכולה לעשות כך. וכתב מ"ו הב"ז דמההי' דנדה ראי' ברורה למ"ש הרמב"ם פ"ט מה' מע"ק דכ"ד דמעשה לחם נזיר ותודה מעשיהם חוץ לעזרה שהרי שפחת ר"ג הית' אופה ואי הוי אפייתן בפני' אשה בעזרה מניין כדאמרי' בקדושין דף נ"ב ע"ב דאסורה מליכנס ואפי' לפי' התוספות אין דרך ליכנס בעזרה וכ"ש שפחה אלא ש"מ דמעשיה' בחוץ כו' עכ"ל. ולענ"ד לאו ראי' היא כלל לפי' התוספת פשיט' דלאו ראיה היא דתוספ' דכתבו התם אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש משום בזיון הוא אבל לכנס לאפות קדשי' מותרת ליכנס דזה לאו בזיון הוא ולפירש"י נמי אינו מוכח דבאמת אותה שפחה לא היתה אפה בעצמה אלא שהיתה טח' ולשה העיסה כדי לעשותן עבות ויפות כמו שכתבו תוספות והיתה בודקת בין כל אחת שהיתה טחה ולשה וע"י נאפת אבל היא בעצמה לא היתה אפה וכן דרך הלשון לע"ז שאחד מספר לחבירו היום אפיתי לחם אפי' שנאפת ע"י אחרים כנ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה