צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף עה:
גמרא כהן משיח היה מקפלו ואינו מבדיל והא אנן כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה לא היה מקפלה כו' ואין נקמצת וכליל היא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה וכולן כו' ואיכא דאמרי וכולן פתיתי' כזיתי' כו' כצ"ל:
בא"ד ומכל חלה וחלה כו' כצ"ל:
בא"ד לא היה בכל פתות אלא כזית ולא מפי השמועה הס"ד וכצ"ל. אבל יש לדקדק על זה הא בעשרון היה מ"ג ביצים וחומש לפי חשבון עשירית האיפה נמצא שהיה עושה מן העשרון עשרה חלות מגיע לכל חלה ד' בצים ושליש ביצה נמצא כשעשה מכל חלה ארבע מגיע לכל פתות יותר מכביצה והיכא כתב רש"י שלא היה בכל פתות אלא כזית וצ"ע רב ליישב:
ד"ה תלמוד לומר פתים כו' וכתיב פתים דמרבה לשני פתים יותר הס"ד וכצ"ל:
ד"ה תלמוד לומר אותה כו' ולא יותר הס"ד ואח"כ ד"ה ולא פתיתה לפתותי' לפירורין הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה ומבדיל והדר קמץ לה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה האי חביצה שקורין סלניי"קוק הס"ד:
ד"ה מברך הכהן כו' כצ"ל:
ד"ה אי הכי היינו דקתני כו' כצ"ל:
ד"ה שאכלו מיבעי ליה כו' משמע דפירורין הם כו' כצ"ל:
ד"ה אמר לו ר' יוסף אלא כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה חביצה כו' ליקט מכולן כו'. פירוש דקאי אחמשת המינין ולא אמנחות:
בא"ד ועוד בסמוך כו'. פירוש אע"ג דאיכא לשנוי' דמחטה ליכא למיפרך דר"י מפרש לה הפרוסת קיימת היינו כזית אין הפרוסת קיימת שאין בהם כזית וכ"כ תוספת התם בשם ירושלמי מ"מ איכא למיפרך מדבסמוך:
ד"ה היה עומד ומקריב כו' ולא היה לומר הביא כו'. פי' דהביא משמע מנחתו לא הביא. ובאמת ברש"י שלפנינו הכא ובמס' סוכה דל"ז ע"ב לית' להך גירס' ואם לפני תוספות היה הגירס' ברש"י הכי יש ליישבו דרש"י ס"ל דאי אפשר לפרשה דמברך שהחיינו אהקרבה דהא ע"כ היה מקריב כל כהן במשמר שלו אע"ג שלא היה מקריבי' אלא ב' פעמים בשנה כמו שכתבו תוספת לקמן רש"י ס"ל דאין מברכי' שהחיינו אלא על מצוה שמתחדשת משנה לשנה כמו סוכה ולולב או פירות שמתחדשות משנה לשנה אבל לא על מצוה שמתחדשת מחצי שנה לחצי שנה וכ"כ הב"י בטוא"ח סי' רכ"ה מ"ה פרש"י דהא דמברך שהחיינו קאי על הבא' או על כהן שלא הביא מנחה בשנה זו או על ישראל והא דקתני נוטלן לאוכלן תרתי קתני אי קאי על כהן קאי נוטלן לאוכלן אשאר מנחות ואי קאי על ישראל קאי נוטלן לאוכלן על כהן נ"ל:
ד"ה אפילו פרורי' כו' ופתיתין קטנים פשיטא ואי איכא לחם אחר שלם פשיט' דאההוא לחם מברך ונראה לפרש כו' כצ"ל. פי' דמתחל' הקשו אפי' אי איכא לחם אחר שלם רק פתיתי' גדולי' מההיא פת צנומה פשיטא דמברך על פתיתים גדולי' ואי איכא לחם אחר שלם אפי' קטן נמי פשיטא דעל השלם מברך ועיין שם בתוספת דל"ט ע"ב ד"ה מברך כו' ומ"ו הב"ז גורס כגירס' שלפנינו ואין להבין: