צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף עד:
גמרא שתי הלחם הבאות בפני עצמן לשריפה כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה מסייע לשמואל דאמר קומצו כו' כצ"ל:
ד"ה לאפוקי ממאן דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן כגון שלא היה כבשים שנאבד כו' כצ"ל. והשאר יש למחוק דבהדיא אמרינן לעיל דף נ"א ע"א שאין שתי הלחם באים בנדבה בין יחיד בין צבור:
בא"ד דסבר הכבשים אין מעכבים את הלחם אבל אין נאכלין וטעוני' עיבור צורה קמ"ל בזו בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח הכהנים לעולם דאפי' באות בפני עצמו לעולם יפה כח הכהנים ולאכילה אתיין מעיקרא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה טעונות שלשה כו' וחוזר ונותן שמן לבלול בשמן כו' כצ"ל:
בא"ד יציקה לאפוקי מנחת כו' הד"א:
ד"ה וחכמים כו' בוללן הס"ד:
ד"ה כמין כ"י כו' באצבעו ועושה כמין כו' כצ"ל:
ד"ה ת"ר כו' שטעוני' מתן שמן כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה לאפוקי מדשמואל כו' והתם מוכח טעמא דשמואל כו'. פירוש מ"ה סתם הכא לאפוקי מדשמואל משום דשמואל ור' שמעון ס"ל דדבר שאין מתכוין מותר וסתם מתני' ר"י היא דס"ל דבר שאין מתכוין אסור:
ד"ה קומצו ושיריו נאכלין אבל יין כו' כצ"ל:
ד"ה איכא מתנות כו' על תנוך כו' נטל מלוג השמן ויצק כו' טבל והזה כו' כצ"ל: