צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף עד.
רש"י ד"ה כליל תהיה כו' להתיר מנחת חוטא כו'. הד"א:
בא"ד בשרה כו' הס"ד ואח"כ ד"ה במנחתו דאלו נאמר כמנחתו הוה משתמ' כדקאמרת מקיש חובתו לנדבתו והלא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה לכהן כמנחה כלומר כו' כצ"ל:
ד"ה בחטאה בשגגה כו' וקאמר על חטאה אע"ג דאתי על חטא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה דלמעלה על התפוח מגחלים שעל המזבח כו' כצ"ל:
בא"ד דלבסוף מתפזר כו' כצ"ל:
ד"ה ע"א מ"ר כו' קרב לאיבוד כו' כצ"ל:
בא"ד נדבתו בתרוייהו כו' כצ"ל:
בא"ד הקרבה דשירי מנחת כו' כצ"ל:
ד"ה לא תאכל מנחת חובתו כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י:
בא"ד חביתין וכיון דאיירי בהם קרא בתרוייהו חובתו כו' כצ"ל:
ד"ה סכינא חריפא כו' לא תאכל חובתו והדר תני כליל תהיה כו' הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שכן באה עשרון כחביתין כו' כצ"ל:
ד"ה האי לא תאכל כו' תקטר לחוד הס"ד ואח"כ ד"ה של זה בזה לאו דלא תאכל כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אי דלמטה כו' ואז כבר נצטנן הס"ד. וליכא למימר שהיו מניחי' על תרומת הדשן וביום שלאחריו נשרפה דבכל יום היה תורמין את הדשן דא"כ נפסלה בלינה ולענ"ד דיש ליישב דברי ר"ת דהא בלאו הכי יש לדקדק לפי' התוספ' דהיו מתפזרי' במקום ששם פרים ושעירים נשרפין דהא פרים ושעירי' לא היו נשרפים בעזרה אא"כ אירע בהן פסול קודם זריקה אבל כמצותן היה נמי נשרפים חוץ לג' מחנות כדאמרי בזבחי' שם וביומא דמ"א ולפ"ז כיון דגזירת הכתוב היא כמו שפרש"י שהשירי' של מנחת חוטא לכהנים ילכו לאיבוד דהיינו לשריפה הוה כמצותן ומ"ה פרש"י על שפך הדשן בחוץ כמו פרים ושעירים כמצותן אלא ע"כ צריך לומר דתוספת אזלי לשיטתן דכתבו במס' יבמות ד"ק ע"א בד"ה והשירים כו' דשירי מנחת חוטא של כהנים הוה כמו פסולים בבעלי' שאין לו אוכלי' והוה כמו פרים ושעירים שאירע בהן פסול ולפ"ז צדקו ג"כ דברי ר"ת שמתפזרי' במקום ת"ה ואי אמרת דכבר נצטנן לאחר התמיד היה מקריבי' מנחות דהא אנן קי"ל כל שפסולו בבעלי' טעון עיבור צורה ומתני' היא במסכ' פסחים דפ"ב וא"כ שפיר היו מניחים על ת"ה אפי' לא נשרפה עד למחרת לא נפסלה בלינה כיון דבל"ה טעון עיבור צורה דהיינו לילה א' וכן פי' רש"י בפסחים דפ"ב ע"א במתני'. ובזה ניחא ג"כ פיר' רש"י דרש"י לא ס"ל דשירים הוי כמו פסולו בבעלי' אלא מצותן בכך כיון דג"ה היא ומ"ה פי' רש"י בחוץ כמו פרים ושעירי' כמצותן כנ"ל ברור ונכון. וצ"ע על תוספ' שכתבו על ר"ת ולא יתכן ומ"ו הב"ז מיישב דברי רש"י בדוחק וכאשר כתבתי ניחא:
ד"ה ויש לך דבר שקרב למטה ואע"ג דאיכא כו'. ודבריהם אינם מובנים לי כיון שהיו מתפזרי' על בית הדשן דלמטה והדשן היה מפסיק בין השירי' לרצפת העזרה לא היה מקדש וכן משני תוספת גופא במסכ' זבחים דע"ד ע"א ד"ה ואת כו' וז"ל וי"ל כגון שיש הפסק כו' משמע כל מידי דמפסיק וצ"ע:
ד"ה לאכילה הקשתיו כו' לחביתין כו' והא דלא מפרשי כפי' רש"י מנחת חוטא למנחת נדבתו משום דאכתי לא אסיק דקרא איירי בתרוייהו:
ד"ה מאי קאמר כו' משום לאו אלא לא תאכל כו' כצ"ל:
בא"ד מקיים כל דמנחות כו' כצ"ל. פי' קאי כל אתרוייהו דהוקשו לחביתין:
ד"ה ובסים ריחא כו' דלא חשיב שמן ולבונה כו'. פי' דבמנחת נדבה ובמנחת חוטא ליתא מ"ה כתבו כלשון אחר ובסים ריחא היינו מחמת שמן ולבונה בסים ריחא:
ד"ה לאו דזרות כו' י' יוחסין וכתיב בתריה תושב כהן ושכיר כו' כצ"ל:
בא"ד פטור קאמר נמי כו' כצ"ל:
בא"ד דכריתות דשייך ביה לאו כו' כצ"ל. ותיבות ודמכות יש למחוק דהתם לא שייך לאו דכל זר לא יאכל קדש ולומר דפריך דלילקי משום לאו דמעילה דא"כ מאי משני הכא כיון דלכהנים נמי לא חזי אדרבא כיון דלכהנים לא חזי חייב משום מעילה כדאמרי' במסכת מעילה ד"ט ע"א בעולה מועלין עד שתצא לבית הדשן ופי' רש"י כיון דכולה כליל ואין בה היתר לכהנים לעולם מועלין בה אלא ע"כ דפריך התם דלילקי משום לאו דזרות כי קדש הם נ"ל. ותמי' לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה:
בא"ד גבי זרות כתיב דהכל כו' כצ"ל:
בא"ד תיקשי לן דלילקי כו'. פירוש בכריתות:
בא"ד ועוד דשייך נמי בהנאה כו' כצ"ל:
בא"ד ומיהו קשה כו'. פירוש בכריתות דבמכות פריך [צאן קדשים: ב]אמת: