צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף סט:
גמרא אין בר עדי טייעא כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י:
רש"י ד"ה כיזבא כו' כיזבא טפח כו' כצ"ל וכ"ה בערוך:
ד"ה ילדה שסיבכה כו' בפסחים שה אחד מן כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה כלי אדמה כו' שהוסק פיו בפתילה טהור הס"ד. פי' אע"ג שהוסק פיו בפתילה כל זמן שלא נצרף בכבשן לא מיקרי כלי וטהור:
ד"ה חוטין כו' אלא נראה לי דעל ידי נס כו' ונ"ל דרש"י דייק מדקבעי חיטין שירדו בעבים ולא קבעי חיטין שירדו מן השמים ומי איכא כי האי גוונא אין כי הנהו אטמהת' דניחיתו מן השמים ומ"ה פרש"י ששתו העבים באוקיינוס ומה שהקשה ר"ת וכי נאסרין ע"י כך יש לישב דהכי קאמר ממושבותיכם דוקא דהיינו משלך ולא מה שבלעו העבים משל אחרים וירדו כנ"ל ברור:
ד"ה דאמר ר' אבהו כו' ומה שגדל אח"כ מוכח כאן שהוא התיר כו'. פי' הפירות שגדלו אחר שסיבכה מוכח שהם מותרים מדקתני אפי' הוסיף במאתים משמע דוקא אותן פירות שהיו קודם שסיבכה ואח"כ הוסיפו אותן הפירות בעובי לאחר שסיבכה לא בטלו אבל פירות שגדלו אחר שסיבכה בטלי כמו דאמר ר"י התם דבטלה באם לא היה פירות בילדה קודם שסיבכה:
בא"ד דאלו יחור של זקינה כו'. פי' לא אמרינן דנעשה עכשיו ילדה שזו היא נטיעתו:
בא"ד ומשני דמתני' דהתם כגון ילדה בילדה כו'. ויש להקשות למה לי' לאוקמי ילדה בילדה לוקמי ילדה בזקינה ובדאיכ' פירות קודם שסיבכה ולא בטלה וחייבת בערלה ויש בהן דין רבעי וצ"ע ליישב קושיא זו:
ד"ה בצל ששתלו כו' הא כיצד זרוע מעיקרא בהשרשה כו'. לפ"ז יש לדקדק היאך בעי למיפשט הכא מבצל ששתלו בכרם דבתר עיקר אזלינן דלמא שאני כלאי הכרם דכתיב הזרע זרוע מעיקרא בהשרשה מ"ה אזלינן בתר עיקר ויש ליישב בדוחק:
בא"ד וצריך לחלק בדבר מאיזה טעם כו'. ועיי' שם בהרא"ש ובר"ן דכתבו טעם הגון לחלק: