צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף סט.
רש"י ד"ה השתא לגבי כו' עומר ושתי הלחם כו' כצ"ל:
בא"ד קודם לעומר או קודם לשתי הלחם אע"פ כו' כצ"ל:
ד"ה אלא הנצה כו' מי הוי כו' כצ"ל:
בא"ד בהשרשה כו' כצ"ל:
ד"ה דחצדינהו כו'. עיי' פירושא דהאי סוגי' ברש"י מסכת ב"מ דנ"ו ע"ב ודנ"ז ע"א:
תוס' ד"ה והאמר רבא כו' כל שהוא יחזור ופי' ר' שמואל ינכה המוכר כפי הפחת והמקח קיים דאע"פ שטעה כו' כצ"ל:
בא"ד מצומצם מ"ה אם פיחת כ"ש ינכה הס"ד וכצ"ל. פי' דרבא איירי בשמדדו והטעהו במדה אפי' פחות מכדי אונאה חוזר והתם איירי דעדיין לא מדדו וידע המוכר שאינו מכוון כ"כ אלא או פחות או יותר ועיין בתוספת ב"ב דק"ד ע"א ד"ה פחות כו':
ד"ה שדאי בה כו' אין מכחישים אותו במה שזרעו אלא שאומר שיש לה די כו' כצ"ל. פי' שהמוכר מודה שלא זרע אלא ה' רק שאמר שיש לה דיי בה' והעדים מעידים שאין לה דיי בה' אלא כו' ועיין בתוספת ב"מ דנ"ו ע"ב ד"ה אלא כו':
ד"ה דבלע הוצין כו' מידי דהוה חלב ונבלת עוף טהור שבכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום שצריך כו' כצ"ל. פי' בכ"מ בין בכפרים בין בשווקים ועיין במסכת עוקצי' פ"ג:
בא"ד שסך שמן תרומה וכו' כצ"ל:
בא"ד מסתברא שלא היה שלימין כו'. פי' כיון דנלעסו בשיני הזאבי':
בא"ד אם נתבשלו או אם נצלו כו' כצ"ל: