צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף סז:
רש"י ד"ה אי הכי כו' גלגל נכרי נמי כו' כצ"ל:
ד"ה שלא ברצון כו' ודאי נקצר כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה כדי שתהא כו' אבל אכילת קבע אסור מדרבנן וקשה כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס היינו מדרבנן ומשמע דתוספ' קאמר לה ובאמת רש"י כתב שם בהדיא דאינו אסור רק מדרבנן:
בא"ד ועוד קשה אכתי יכול לבא לידי חיוב למ"ד כו'. אבל לפי שפרש"י שם דלר"א דס"ל אדם מערים על תבואתו כו' ולמאן דס"ל כותיה לית להו האי תירוצא דשם אלא ס"ל דאפילו בחיטי' ושעורי' דבני גורן (אינהו) [צאן קשים: נינהו] נמי אינו מתחייב במעשר עד שיראו פני הבית לפ"ז לא קשה מידי לר"א עיי' שם:
בא"ד במידי דמאכל בהמה קשי' כו' כצ"ל:
בא"ד (לקודם) [צאן קדשים: כקודם] גלגול כו' כצ"ל:
בא"ד כלא נתמרח כו' כצ"ל:
בא"ד דתבואה של נכרי שלא היתה עומדת להתחייב במעשר כו'. אבל דבריהם אינם מובנים לי השתא דכתבו אפילו למ"ד מירוח הנכרי פוטר היינו באכילת עראי אבל לא באכילת קבע אפילו קודם גזירה ובגלגול שרי לגמרי לפ"ז מאי פריך רבינא לרבא דילמא רבא שפיר (דאמר) [צאן קדשים: קאמר] למ"ד מירוח הנכרי פוטר באכילת עראי גלגול הנכרי פוטר לגמרי והא דדייק בברייתא הא תרומתו בארץ אסורה ומדמעת משום אכילת קבע הוי תרומתו תרומה ואסורה לזרים ומדמעת ומנ"ל לחלק בין תבואה של נכרי או של ישראל וצ"ע:
בא"ד דבמס' תרומות פרק תשיעי כו' כצ"ל:
בא"ד וכי גזר משום בעלי כיסי' בקבע כו'. ועיי' שם בר"ש דמסיים ואפילו גזר על עראי כיון דשתלה פקע לה טבלה מיניה ולפ"ז יתכן פירוש זה:
ד"ה כדי שתהא בהמתו כו' היכן מצינו דטבל אסור כו'. פירוש דמשמע דבטבל שראה פני הבית אפילו בהמתו נמי לא אכלה:
בא"ד דמיתסר בהדלקה קודם הרמה אף טהורה וכן להאכילה כו' כצ"ל:
בא"ד ומההיא דרשא גופ' ידעינן כו'. פירוש כי היכא דילפינן לאסור טבל בהנאה של כילוי ה"נ ילפינן לאסור זו בתרומה דמשעת הרמה לא הותרו אלא לכהנים ולא לישראל. ועיי' במסכת יבמות בתוספת דף ס"ו ע"ב ד"ה לא יאכילנה כו':
ד"ה יצק נותן תחלה שמן ולבונתו קודם הסלת ויצק לאחר כו' כצ"ל:
ד"ה ובשעת הביעור כו' מכאן ואילך לא יבדוק ואפילו כו' כצ"ל:
בא"ד דאמר לא בדק בתוך המועד כלומר כו' כצ"ל:
בא"ד לכך נראה דמועד ממש קאמר כו'. והתוספת קיצר כאן בלשונו ופירושו דבתוך המועד היינו מתחלת שבע עד סוף הפסח ועיי' בתוספת דפסחים ד"י ע"ב ד"ה ואם לא בדק כו':