צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף סז.
רש"י ד"ה ופדאתה כו' נתגלגלה הס"ד:
ד"ה התם היינו כו' משום דתלתא דגנך כו' כצ"ל:
בא"ד הוה דיגון נכרי כו' כצ"ל:
ד"ה ותרומתו מתבואת כו' מדרבנן הס"ד ואח"כ ד"ה הא תרומתו בארץ כלומר מכלל דתרומתו בארץ כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה דכתיב דגנך כו' דכולהו במעשר כתיב ופיר' הקונטרס עיקר הס"ד וכצ"ל. פירוש דאפ"ה פירש"י עיקר דמירוח נכרי לא הוי מצינן למילף מתירושך ויצהרך:
ד"ה חד עריסותיכם כו' ומיהו קצת קשה כו'. פירוש דמעשר הוה כהקדש ומעשר ילפינן מדכתיב תרי זימני עריסותיכם וה"ה גבי הקדש:
בא"ד ומעריסותיכם דריש מדבעי לאוקמי כו'. פירוש דלא תימא דאפ"ה דריש שפיר הכא ולא עיסת הקדש מדלא כתיב עריסותיך דהוי נמי משמע כדי עיסת מדבר דבמדבר נתנה להם תורה ושם נאמר כדי עריסותיך של עכשיו וכפרש"י שם מ"ה כתבו דבעי לאוקמי מעיקרא לרבות של שותפי' וקאמר דאיצטרך לכדי עיסותיכם ע"כ מעריסותיכם דריש לעיסת המדבר ולא לדבר אחר:
בא"ד ושמא כולהו ש"מ כו'. פי' דלרבות השותפי' ילפינן התם ראשית ראשית מתרומה לחיובא ומעריסותיכם ילפינן כדי עיסת המדבר ומדלא כתיב עריסותיך ילפינן ולא של הקדש ודוק:
ד"ה ותרומתו כו' והכא משמע כו' כצ"ל:
בא"ד ואינה נאסרת בא' ומאה א"ר זעירא כו' כצ"ל:
בא"ד את שדרכו לימנות דר' כו' כצ"ל:
ד"ה גזירה משום כו' וי"ל דהנך דהכא משמע להו מדאורייתא כו'. פירוש דר"פ ורבינא מודו דחייב מדרבנן אלא ס"ד דהנהו ברייתא איירי בדאורייתא מדפטרי גבי חלה ולא הוי ידעי הני טעמי דמשני דשאני חלה ממעשר:
בא"ד לא אמר דהן שלו מהאי טעמא כו'. פירוש מהאי טעמא גזירה משום בעלי כיסי' לא יהי' שלו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן:
בא"ד ההיא דר"א מדרבנן הס"ד. והתירוץ חסר כאן ובר"ש מסכת דמאי פ"ג משנה ד' כתב התירוץ וז"ל וי"ל דודאי מעיקרא ס"ל דלית' ליה גזירה משום ב"כ מדקתני מעשרין והן שלו אבל למאי דמסיק קאתינ' מכח גברא דלא מצי לאישתעוי דינא בהדיה אפי' מכר טבלו לנכרי ובא ישראל ולקח ממנו מעשרן והן שלו עכ"ל: