צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף נו:
רש"י ד"ה אפילו ימות כו' דפסחים מפרש טעמא דר"י מתוך כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:
ד"ה במסרס כו' בכיס ובא כו' הד"א:
ד"ה אם על כורת כו' תלויה בכיס חייב כו' כצ"ל:
ד"ה כמעש' צלי כו' בהנחה בעלמא כו' כצ"ל:ד"ה לא יהי' כו' (יחיה) [צאן קדשים: יְהַיה] שלא יטיל בו מום הס"ד ואח"כ ד"ה אמר מום דמום לא יהיה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הכל מודים כו' דע"א גבי מקדיש בזמן כו' כצ"ל:
ד"ה להביא נותק כו' שנכרתו לגמרי ממקום חיבור' ונתוק שניתקה לגמרי אלא שהם בכיס הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אמר מום כו' בשום דוכתא למימר שיסבור דתערובות כו' כצ"ל:
בא"ד וכגון נשים משום היקיש' כו'. פי' דפוטר ר"י מחמץ משום היקש דתאכלו מצות דליתנהו בקום אכול מצה:
ד"ה ומעשה שבת כו' מיחייב התם משום דדרכו לאפות לפת כולו שלם אבל כאן כשאדם מניח שאור ע"ג עיסה כו' כצ"ל:
בא"ד חימוץ גמור בכיה"ג אלא כעין חמץ נוקשה דדמי כו' כצ"ל:
בא"ד דכל בצד אחד כמאכל כו' כצ"ל. פירוש וה"נ בשאור ע"ג עיסה שחייב היינו שהיפך השאור מצד השני ודלא כפרש"י: