צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף מז:
רש"י ד"ה מאי כלומר כו' פיגול קבעה ליה כו' כצ"ל:
בא"ד כבשר כשאר כו' כצ"ל:
ד"ה או דילמא לחומרא להיות לחם פיגול אמרי' לקולא לענין כו' כצ"ל:
בא"ד נאכל ככבשים לא אמרי' הס"ד וכצ"ל:
ד"ה וממאי כו' זריקה פליגי כו' הד"א:
בא"ד הוגנת לכולי עלמא כו' כצ"ל:
בא"ד דהתם גופיה דזבח היא אבל בלחם מודה ר"ע כו' כצ"ל:
בא"ד לא משתרי לחם ככבשים והס"ד ואח"כ ד"ה ור"ע סבר כו' כצ"ל:
בא"ד משתרי לחם ככבשים כו' וכצ"ל:
בא"ד שלא לשמן לא כדלעיל אליבא דרבי ואכתי איכא למיפרך הס"ד וכצ"ל. פי' דלרבי אפי' הלחם קדוש אינו ניתר באכיל' ואכתי איכא למיפרך אליבא דמאן מיבעי' ואח"כ ד"ה זריקת פיגול כו' וראיתי דפוס חדש דמשני הגירס' שלא לצורך:
ד"ה באימורי קדשים קלים דממון בעלים הוא כו' כצ"ל:
בא"ד קדשי ה' אבל זריקת פיגול כו' כצ"ל:
ד"ה ואינה יוצאה כו' כבשר קדשי כו' כצ"ל:
ד"ה מה שיזרוק כו' לשמן לא חזי כדאמרי' כו' כצ"ל:
בא"ד זה את זה הס"ד ואח"כ ד"ה וכשר שלא לשמו דפסח בשאר ימות השנה כשר לשלמים כדאמרי' בפרק כו' כצ"ל:
בא"ד בין הערבים וכשר לשלמים הס"ד והד"א:
ד"ה ונדחה כו' לאחר אבידת כו' כצ"ל:
ד"ה והרי תודה כו' יאכל וידי נדרו כו' כצ"ל:
ד"ה תודה כו' שלמים כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה תנן כו' תימא דלא מייתי רישא כו'. ויש ליישב דמריש' הוה אמרי' כי אמר ר"א אין זריקה מועל' ליוצא לאפוקי מידי מעילה דס"ל דזריקה כתיקנה מפקא מידי מעילה זריקה שלא כתיקנה לא מפקא מידי מעילה מ"ה סבירא לי' דמועלין בו אבל לחומרא לא והכי עביד צריכותא התם במס' מעילה ד"ו ע"ב והכא ס"ל אפי' לחומרא דזריקה שלא כתקנ' לא מייתי לידי פיגול ולא מצי אמר ר"א לטעמיה מ"ה מייתי סיפא דאפי' לקולא ס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא ואין מועלין בו והוי שפיר לטעמי' כנ"ל ברור:
ד"ה ובדהדר עיילינהו כו' אבל אאימורין כי לא הדר כו' כצ"ל. ותיבת אפי' יש למוחקו דבהדר עיילינהו אימורי' כ"ע ל"פ וכן מוכח שם בפ' כ"ה:
ד"ה ואינה מוציאה כו' פרק קמא כו' כצ"ל:
בא"ד משמע דכי נשחטה בהיתר כו'. ותמי' לי על דבריהם דהא בהדיא קתני התם שנשחטה חוץ לזמנה ושקבלו פסולי' וזרקו את דמה ומשמע דאו או קתני כפרש"י שם בהדיא ד"ב במתני' ע"ש ומשמע אפי' נשחטה בהיתר אפי' זריקה היה בפסול מיקרי לא היתה לו שעת היתר לכהני' וצ"ע:
בא"ד ולאו קושיא היא הס"ד. נ"ל דתוס' אזלו לשיטת' דמפרשי דברי רב גידל שם ד"ג ע"ב דלא כרש"י וכתבו דשחיטה היתה בפיגול וזרק סתם אע"ג דמהני זריקה לאקבועי בפיגול דדרשי' כהרצאת כשר כו' לא מהני להוציא מידי מעילה ע"ש:
ד"ה מהו שיזרוק כו' שלא לשמן. פי' דאי תנופה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז גורס לר' ירמי' ולא ניחא לי חדא דר"י גופא בעי הך איבעי' ומאי לדברי ר"י ועוד דר"י קאמר לעיל בדרך אם תמצא לומר ולא להלכה פסוקה:
ד"ה והרי פסח קודם חצות מצי כו' כצ"ל:
ד"ה והרי תודה כו' דליתא לי' סוגיא דלעיל כו'. פי' דלעיל דט"ו ע"א אמרי' דתודה לא איקרי לחם ולשמ' כשרה אפי' נפסל הלחם וה"ה אבד:
בא"ד דשלא לשמן בעי למיזרק וכי זריק כו' כצ"ל:
בא"ד והמקשה הי' יכול להקשות כו'. פי' דע"כ לשמה פסולה:
בא"ד דשחיטה עושה זיקה איפסל כו' כצ"ל:
בא"ד הוה לי' למימר כו' פי' אף ע"ג דהמקשה לית לי' סוגיא דלעיל מ"מ התרצן לשני כסוגיא דלעיל:
בא"ד אבל לשם תודה כו' כצ"ל:
בא"ד ואפי' למ"ד שפסח דלא כו' כצ"ל. פי' ואם שחטו סתם לשם שלמים קשחיט ה"נ גבי תודה נימא כיון דנפרס לחמה לשם שלמים קאי ולמה יפסול לשם תודה מ"ה כתבו דהכא שאני דכבר שחטה לשם תודה:
ד"ה מושך שתים כו' שיניף הד' ונראה כו' כצ"ל:
בא"ד שלא יניף הד' בבת כו' כצ"ל: