צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף מז.
גמרא איכא בינייהו לאיפסולי ביוצא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה לא קדש הלחם כו' ובת"כ יליף כו'. פי' אע"ג דכבשי עצרת גמרי' מאיל נזיר דשחיטתן מקדש את הלחם רק מנ"ל לרבי שאם שחטן שלא לשמן דלא קדש הלחם דהא קי"ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירי' וכפרש"י במסכת פסחים די"ג ע"ב מ"ה כתב רש"י דגמרי מתודה שאם שחט' שלא לשמן דלא קדש הלחם כמו בתודה:
ד"ה מאי בינייהו כו' וזריקה לא הוי לשמה (דמשתרייהו) [צאן קדשים: דתשתרייהו] כו' כצ"ל:
ד"ה לאיפסולי ביוצא כו' שני דברים כו' כצ"ל:
בא"ד בלא זה ולא נפיק כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה עד שישחוט כו' ויש לחלק כו'. ועיי' בפסחים די"ג ע"ב בתוס' ד"ה כל העומד כו' דמתרצו קושי' זו בע"א:
בא"ד בעי למימר ויהא ראוי כו'. פי' הא דקאמר ראב"ש ויזרוק דמו לשמן היינו שיהא ראוי לזריקה:
ד"ה ואת האיל כו' לשלמי נזיר כו' כצ"ל:
בא"ד ואע"ג דהוה ליה הימנו וד"א כו'. פי' דתודה ילפינן מנזיר לעשרת קבין ירושלמי ושתי הלחם ילפי' מתודה דשחיטה מקדשם דהיינו דבר אחר ואי הוי מלמד תודה על שתי הלחם אותו דבר עצמו שהוא למד מנזיר היה למד מן הלמד:
בא"ד דא"כ מאי איצטריך קרא בתודה כו'. ויש רוצים לפרש דלפרש"י מתיישב זה דבעי' בתודה שיהא הזביחה לשמה דוקא ומיהו התוס' ס"ל דלשמ' לא בעי קרא כו' עכ"ד כ"כ מ"ו הב"ז ונכנס בדוחק ליישב קושית התו' ותמי' לי על דבריהם ועל מ"ו הב"ז שנעלם מהם הת"כ דמתרי דרשות ילפי' התם דמקרבנו על זבח דקרא יתיר' הוא דכבר נאמר והקריב על זבח התודה חלות וגו' ילפינן קרבנו שהוא הלחם תלוי קדושתו בשחיטת הזבח ומדכתי' תודת ולא כתיב על זבח שלמיו ילפי' שתהא זביחתה לשם תודה לשמה דוקא ומ"ה מדייק רש"י בלשני' זבח תודה מגיד כו' ועיי' בקרבן אהרן פ' צו דכ"ד ע"ג ולפי זה קושי' התוס' קרבנו ל"ל:
בא"ד כיון דגלי קרא בנזיר כו'. פי' השתא דגלי קרא בתודה דשחיטה מקדשה ילפי' שפיר מנזיר (דכל) [צאן קדשים: דבכל] עשיות הקידוש תלוי כיון דגלי:
ד"ה במה יעשה כו' ודריש לכל עשיות כו'. פי' אי לא הוה דרש לכל עשיות הוה ילפי' שחיטה מזבח שלמי' שינוי בעלים באא"ע ומיעשה הוי ילפינן שיעשה כל עשיותיו לשם סל המצות אבל השתא דדריש יעשה לכל עשיות לשינוי בעלים א"כ דראב"ש מנ"ל:
בא"ד מנא ליה שאר עבודות בשינוי בעלים וצ"ע הס"ד וכצ"ל. פי' בשלמא זביחה שמעינ' תרתי כמו לר"א ב"ש אבל שאר עבודות מנ"ל כיון דר' לא דרש מיעשה כל עשיותיו ואפשר לומר דר' דרש שאר עבודו' מלה' כל לה' כדאמרי' התם:
ד"ה בקונטרס גורס כו' כי אין תנופה אלא קדושת תנור כו' כצ"ל:
בא"ד אבל הכא דאינה תנופה להכי לא כו' כצ"ל. פירוש דהתם לא הוה תנופה חשיב' שאינה ראויה אלא לב' חלות כמו שכתבו תוספת לעיל בד"ה ואיזו היא כו':
בא"ד צ"ע דתחלה פי' לאביי דכ"ש שאינו ניתר ולפירושו לאביי קדיש טפי דאלים מלמיתפס ויתכן יותר כו' כצ"ל. וכן הגירסא בכל הספרים ופירושו דתחל' פרש"י בד"ה מאי בינייהו כיון דאמר אביי אינו גמור כ"ש דאינו ניתר משמע דלאביי קדיש טפי ואינו מיתפס פדיונו ואחר כך גורס רש"י לאביי תפוס פדיונו דלא חלה עליו קדושת הגוף ושייר ליה פדיון. ומ"ו הב"ז גורס הגירסא שלפנינו ונכנס בדוחק ליישבו ואינו מן הצורך וכאשר כתבתי ברור ונכון הוא:
בא"ד במקומות אחרים ודייקינן לאשכוחי' כו' כצ"ל. פי' דבאמת איכא בין אביי לרבא במקומות אחרים אי תפוס אי לא תפוס רק דש"ס מדקדק לאשכוחי הכא בין רבי לראב"ש: