אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף מו.

דף מה:

רש"י ד"ה מעיקרא קודם שחיטה הס"ד:

ד"ה נפרס לחמה כו' שהיא מנחה כתודה וכתיב בה הוא שאם נפרסה אחד מחלותיה כולן פסולות הס"ד וכצ"ל:

ד"ה תורם ממה כו' כל יוצא דתודה לאו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואיזו היא זיקה כו' ולראב"ש נהי דאם אבד כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז גורס תיבת קשה דתוס' הקשו לראב"ש ולא ידעתי למה ולענ"ד דגירס' זו יותר ניחא דבלשון ניחותא כתבו דסוגי' זו אתיא כר' ולא כראב"ש ועיי' לקמן בתוס':

בא"ד הא איתא ליה פדיון כדפריך בפ"ק דפסחים כו' כצ"ל:

בא"ד מהן ומניפן והשאר כו' כצ"ל:

בא"ד דאיכא תנופה בכולהו ומשמע התם כו' כצ"ל. פירוש תנופה מחיים ועדיין לא מסיק דהתם לא אלימא תנופה שאינה ראויה אלא לשתי חלות מ"ה פודין כמו שכתבו לקמן:

בא"ד ונאכלין בחוץ וצ"ע הא דאיפליגי אביי כו' כצ"ל:

בא"ד קדוש ואינו גמור רבא אמר קדוש ואינו ניתר כו' כצ"ל:

[צאן קדשים: בא"ד] וא"כ מאי אבד הלחם כו'. פירוש השתא לא אתי סוגי' דהכא אפי' כר':

בא"ד דפשיטא דאינו חזו לזבח אחר מ"ש כו' כצ"ל:

בא"ד ותימא הוא כו'. פירוש למה פקעה קדושת תנור כיון דתפיס פדיונו ולא הוקבעו לאותן כבשים למה אינו חזו לזבח אחר:

בא"ד אליבא דאביי דלרבי אלעזר כו' כצ"ל:

בא"ד ולאו מטעמיה דהכא פליג עליה כו' כצ"ל. פי' דראב"ש לא פליג אר' מטעמיה אי תנור מקדש אי לא דעיקר פלוגתא דלר' שחיטה לחוד מקדש ולראב"ש שחיטה וזריקה דוקא:

בא"ד דאי תנופה עושה זיקה אבדו הכבשים אבד הלחם כו' כצ"ל:

בא"ד לראב"ש דמי ואית להם פדיון כו' כצ"ל:

בא"ד וערבה למ"ד דיש שיעור למים כו' כצ"ל:

בא"ד מודה הכא דתנופה קבעה כו' כצ"ל:

בא"ד כלומר וכ"ש שאסורין כו'. פי' דאינו קאמר לראב"ש דזריקה היא מקדשה וכיון שזרק שלא לשמן יהא הלחם מותר באכילה הא התם הוי התנופה חשיבא ומודה ר"א דתנופה קבעה אלא דפריך לראב"ש הלחם אסור:

בא"ד דהתם הוי תנופה וכדפרש"י כו' כצ"ל:

בא"ד דפריק להו קודם זריקה מיגו דחזו לקרבן כו' כצ"ל. פירוש לפרש"י משמע דוקא קודם זריקה מצי למפרק אבל לא לאחר זריקה קשה אמאי כיון שאינה ראויה אלא לשתי חלות לא אלימא האי תנופה ושחיטה וזריקה לאקבועי לכ"ע מ"ה כתבו מיגו דחזו לקרבן כו'. פירוש מ"ה פרש"י דפריק להו קודם זריקה דאי בעי מיניף דכבשי עצרת טעונין תנופה מחיים ולאחר שחיטה כדאמרן לקמן דס"א ע"ב והאי תנופה אלימא למיתפס פדיונן ומ"ו הב"ז מפרש דהאי ובקונטרס פי' קאי לתרץ התימא דלעיל ונכנס בדוחק שלא לצורך וכאשר כתבתי ברור ונכון הוא:

ד"ה נפרס לחמה כו'' בפ"ק די"ב ע"ב דלמ"ד זריקה כו' כצ"ל. פי' והכא משמע דכולן שווי' אבל דבריהם אינם מובנים לי דהא סוגיא דהכא אתי' כר"א דאמר אין זריקה מועלת ליוצא כמו שכתבו תוספת לקמן ומ"ה הלחם כולו פסול ומכ"ש בנפרסה ורבא קאמר אליבא דר"ע דזריקה מועלת ליוצא דמודה בחסרים דאין זריקה מועלת:

ד"ה מששחטה ניטמא כו' ועוד דהוה ליה למיתני כו'. ודבריהם אינם מובנים לי כיון דקתני וידי נדרו יצא ע"כ הלחם פסול דקתני היינו אותו שיצא ולא כולו ותורם מן הטהור על הטמא ומ"ה יצא ותו לא צריך למיתני תורם מן הטהור כו':

בא"ד והא הכא קתני מששחטה כו'. פי' מדקתני ביצא דידי נדרו לא יצא דמשמע דאין זריקה מועלת ליוצא ובנטמא קתני נמי דידי נדרו לא יצא והלחם כולו פסול אפי' על מה שבפנים ולא מהני ריצוי הציץ על מה שבפנים:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה