אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף מה:

דף מה.

רש"י ד"ה אין הטעם כו' קרבו כבשים דשלמים כו' כצ"ל:

ד"ה שכל האמור כו' קרבו במדבר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה והאמור בת"כ כו' ואילים העולה כו' כצ"ל:

ד"ה דאמרינ' ואע"ג דשווין הס"ד:

ד"ה מדאשתני סדרן דבת"כ כתיב כו' כצ"ל:

בא"ד ובפנחס כתיב והקרבתם פרים שנים ואיל אחד ושבעה כבשים וגו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה גמר יהיו כו' כבשים יהיו עולה לי"י הס"ד ואח"כ ד"ה שמתנה לכהן לחם וכבשים דשלמים כו' כצ"ל:

ד"ה שכולו לכהן כו' למזבח הס"ד:

ד"ה קנאו השם ונתנו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה קרבו כבשים כו'. פירש בקונטרס כו'. וברש"י שלפנינו ליתא לגירס' זו:

בא"ד מוכח דתגרי א"ה כו' כצ"ל:

בא"ד דהיינו טעמא דכתב כי תבוא כו' כצ"ל:

בא"ד ויש לחלק משום כו' כצ"ל:

ד"ה שבעת כבשים כו' והקרבתם עם הלחם כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה מדאישתני כו' מצריך אחד לאשמעינן כו' כצ"ל:

בא"ד ושני פרים ולא כתב ג' פרים וג' אילים ש"מ איבעי' קאמר והיינו כדרשה כו' כצ"ל. פירוש ומ"ה קאמר מדאישתני סידרן:

ד"ה גמר יהיו כו' ותימא הוא הס"ד. פירוש דמאחר דמצינן למיגמר מתרווייהו למה לא גמרינן ונאמר דיהיו קאי אתרווייהו אלחם ואכבשים וזה מעכב את זה. ואפשר לומר דמ"ה הוצרך לומר אח"כ ואב"ע בקרא גופא פליגי. ועיי' בס' קרבן אהרן על ת"כ דרנ"א ע"א:

ד"ה ובן ננס כו' במתניתין מ"מ יהיו מיהיו כו' כצ"ל:

בא"ד הדבר שקול מי מכריע כו' כצ"ל:

בא"ד אני אכריע כו'. פירוש מהתם משמע דבן ננס הכריע את ר"ע מטעמא דמתני' שכן מצינו מ' שנה כו'. וראיתי בדפוס חדש שמחליף הגירס' בדיבור זה שלא לצורך:

ד"ה דאמר ר"ה כו' וליתא התם ותו דהתם קאמר כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. ופי' דלא מצינו דברי ר"א התם:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה