צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף לז.
גמרא ר' יוסי התורם אומר כו' כצ"ל:
שם או קום גלי או קבל עליך שמתא כו'. לפרש דברי חכמים וחידותם ושיחת חולין של ת"ח מה דקאמר ליה קום גלי משום דאיתא בזוהר פרשת בראשית עמוד ק"פ באתר דגלה קין בא' משבעה תחתיות ושמא ארקא כל אינון דתמן אתילדו אינון בתרין ראשין ומ"ה א"ל קום גלי פירוש להאי אתר דגלי קין ושם מיבעי' להך איבעיא אבל בהאי אתר הוא דבר זר והוי כחוכא וטלולא:
רש"י ד"ה מידכה כו' מדכתב ביה בה משמע כו' כצ"ל:
ד"ה שומע אני כו'. הכא איכא למימר כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה יד ימינו כו' ונראה דר"י נמי אההוא כו'. פי' דיד סתמא נמי איקרי ימין:
ד"ה אין לו זרוע כו' ומר אמר חדא כו'. פי' דאחרים נמי ס"ל דאין לו זרוע פטור מן התפילין וידכה אתא לרבות גידם דוקא משום דידכה משמע אפי' יד רצוצ' ומקולקל' כמו שפרש"י ות"ק נמי ס"ל דגידם חייב בתפילין מ"ה קאמר דוקא אין לו זרוע פטור אבל מי שיש לו זרוע אפי' אין לו יד חייב:
ד"ה קיבורת כו' שקורין קודא לא כדברי כו' כצ"ל:
בא"ד בפיסת היד ששה בכל אצבע שנים בקנה כו' כצ"ל:
בא"ד הארכובה. וקרי לאציל כו' כצ"ל:
בא"ד כנגד ארכובה ברגל כו'. פי' ומה ארכובה שהיה באמצע השוק כן מרפק באמצע הזרוע:
בא"ד איישיל כו' היינו השחי:
בא"ד המפלת אמרי נמי גבי וולד כו' כצ"ל:
בא"ד תחת אצילי ידיך לא קשי' מידי לפי כו' כצ"ל. פי' ע"כ היה נותנים הבלוים בגדים הנסחבים תחת בית השחי של ירמיה תחת החבלים שהיו נותנים תחת בית השחי שלו להוציאו מן הבור וא"כ אצילי היינו בית השחי מ"ה כתבו דהתם נמי אצילי מרפק דכשיהיו מוציאים אותו מן הבור בחבלים שהיו תחת בית השחי היה ירמיה אוחז החבלים בידיו והיה עוברים החבלים תחת המרפק ונותן שם הבלוים בגדים:
בא"ד מן הארכובה מן הפרק כו' כצ"ל:
בא"ד דאטמא דהיינו כל הירך והוי שני עצמות עצם אמצעי כו' כצ"ל:
בא"ד היינו שוק דבהמה דיש מפרשים כו' כצ"ל:
בא"ד והיכא אמר כך כו'. פי' והיכא אמר דאם (קשר המנעול) [צאן קדשים: קשור המנעל] של חליצה מן הארכובה ולמטה כשירה לא יהי' כשר אלא עד הסובך:
בא"ד שניה כו' פי' ומשני:
בא"ד מעתה כו' פי' לשון קושיא אלא מעתה:
בא"ד שניה דכתב מעל כו' כצ"ל:
ד"ה שומע אני כו' אין פודין אותו מאי קמ"ל כו'. פי' לפרש"י דנטרף היינו נהרג מאי קמ"ל עולא:
בא"ד ע"פ וקשה לפירושו כו' פירוש לפירושו דמ"ה איצטרך לאשמעינן נהרג דהוי אמרינן דאי לא איקטלי' הוה חי ולפרקים משמע דאם קים לן בגויה דכלו לו חדשיו (ואי) [ודאי] חייב לפדותו:
בא"ד ר' יהורה שאל את ר"א בכור כו' כצ"ל:
בא"ד ואי בנהרג מאי שייך כו'. ודבריהם אינם מובנים לי דמאי ראיה הוא זה דהא שפיר תולה במת כמ"ש לעיל דנהרג איצטריך טפי דה"א דוקא מת מעצמו כו' ואשמעינן דנהרג הוה כמו מת מעצמו ואח"כ מצאתי קושי' זו במהרש"א ואפשר ליישב בדוחק דעיקר ראיה של תוספת מדקאמר דומה לו כמת מאי דמיון הוא זה הא מת ממש הכי הל"ל דינו כמו שמת נ"ל: