צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף לו:
תוס' ד"ה והא ר"ח כו' לאו משום שיהא הלכה כו'. פי' דלמא ר"נ ס"ל דלילה זמן תפילין והא דקאמר אין הלכה כר"י היינו לענין הרחקה דלא בעינן הרחקה כר"י אלא כחכמים:
ד"ה אי קסבר כו' במה אשה ולא בתפילין וקאמר עלה בגמרא דאפי' למ"ד כו' כצ"ל:
בא"ד במה אשה יוצאה הכל ככבול דלא אסרו כו' כצ"ל. פי' כל מה שאסרו חכמים לצאת לא אסרו אלא לר"ה אבל לחצר מותר ככבול:
בא"ד לא היה לומר טעם דשרי לטלטל כו' כצ"ל. פי' וע"כ ס"ל דאסר להתקשט בהם בחצר ומ"ה צריך לומר הטעם דשרי לטלטל בבית משום תורת כלי משמע דאי לא האי טעמא בבית נמי אסור בחצר וה"ה בתפילין:
ד"ה ושמרת כו' מצי למימר לאתויי ציצית כו' כצ"ל. ועיין שם בנדה דע"א ע"ב דמיישבו למה לא תני לאתויי ציצית:
ד"ה יצאו שבתות כו' אפשר דר"מ ור"י לטעמייהו כו'. פי' ורבה בר ב"ח ורב דאורי ליה הלכה כותב ומוכר כדי פרנסתו היינו להניח אחר המועד ומשום כדי פרנסתו שאין לו מה יאכל התירו לו כמו שכתבו תוספת שם במ"ק די"ט אבל להניח במועד ס"ל דאסור ובזה שקט' קושי' מהרש"א על תוספת עיי' שם:
בא"ד לגבי דרב חננאל כו'. פירוש שהיה סופר ואת' קמיה שיכתוב לו תפילין:
בא"ד אמר ליה זיל הב ליה תפיליך ואת כתוב לך אתא לקמי' דרב אמר ליה כתוב כו' כצ"ל:
בא"ד פתר לה בכותב להניח כו'. פירוש מעמיד המשנה להניחם אחר המועד מ"ה דוקא לעצמו שרי אבל לאחר לא אבל להניחם במועד אפי' לאחר שרי:
בא"ד ומסתמ' רב סבירא להו כהילכתא דשבתות וימים טובים לאו זמן תפילין דכולהו אמוראי סבירא להו שבת לאו ז"ת רב חסדא ורבה בר ר"ה ואע"ג דס"ל לילה זמן תפילין ואפילו הכי שרי לכתוב ולמכור תפילין בלא הערמה ולרבה בר ב"ח ע"י הערמה ומיהו בזה חולק כו' כצ"ל ועי' במהרש"א. ומ"ו הב"ז רוצה לקיים הגירסא ומסתמא רב גרסי' כו' ונכנס בדוחק ואינו מן הצורך כי גירסא זו גירסא נכונה היא וברור ונכון: