צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף לג.
רש"י ד"ה בטפח הסמוך לרשות הרבים דקדים כו' כצ"ל:
בא"ד לקמן שיפגע במזוזה כי אתי לביתי' הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה כמה דמרחיק כו':
תוס' ד"ה כתבה על שני כו' יש ליישב בדוחק היאך הניחו בשני כו' כצ"ל. פירוש אע"ג דאפשר ליישב לפרש"י כגון שהיה לאותו פתח ב' סיפי' זה בצד זה אבל זה דוחק:
בא"ד ובירושלמי משמע דבשני עורות פסולה כו'. פירוש דוקא בב' עורות ולא בעור א' ובב' דפין והיינו דלא כרש"י. ובמרדכי מביא הירושלמי בסגנון אחר דבתחלה קתני יש בספרים משא"כ בתפילין ומזוזות שספרים נכתבים בב' דפין ותפילין ומזוזות בדף א' ולבסוף קתני שהספרים נכתבים בב' עורות כו' וע"כ ברישא דקתני תפילין ומזוזות בדף אחד היינו בעור א' כרש"י וצ"ע עיין שם:
ד"ה תלי דשא כו' קבע סיפי ברישא כו' פי' דדשא היינו שערים ומה צורך מהם:
ד"ה דעבידא כו' ואי מעומד יניחנה באחת מן הקנים כו'. פי' דהקנים נמי היה הסיפי' ועומדים מלמטה למעלה והיה יכול להניח המזוזה באחת מן הקנים מעומד אבל לפר"ת ניחא כיון שהי' צריך להניח המזוזה מושכב מ"ה הי' צריך לחתוך שפופרת אחת:
בא"ד ומיהו הא דאמר בירושלמי בפרק ב' דמגילה צריך כו' כצ"ל:
בא"ד אין ראיה לפירוש הקונטרס כו'. פירוש דלפירוש רש"י ניחא בשגוללה מאחד כלפי שמע מכיון כשמעמידה שיהא שמע לצד אויר הפתח ולא לצד פנים לצד הכותל וזה אינו לפר"ת מ"ה כתבו דגם לפר"ת יש ליישבו:
בא"ד בד' בתים יצא לא קשיא מידי כו'. פירוש בשלמא לפר"ת ניחא דמכניס הד' פרשיות מושכבות יכול להניח פ' אחת בבית הא' ובסוף הפ' יהיה כפול מעט ומשם יוצא לבי"ת וכן בג' וד' ויהיה הד' בתים ניכרים אלא לפרש"י דבעומד לא משכחת מ"ה כתבו דמעומד נמי יש ליישב. פירוש שיכתוב כל הד' פרשיות לאורך הקלף זו אחר זו כזה
ויניח ריוח ביניהם וחותך הקלף בין הפרשיות ויניחם מדובקים למטה ויכניסם כך לבתים ועיין במרדכי בה"ק:
בא"ד משמע שהשפופרת פתוחה מצד אחד כו'. פירוש לרש"י ניחא שנתנה השפופרת בכותל צד הפתוח למעלה וצד הסתום למטה וקבע בה מזוזה מלמעלה למטה דרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה שנתן השפופרת בכותל צד הפתוח למטה הוי שלא כדרך קבלתה שהמזוזה נופלת ממנה טהורה אבל לר"ת שמניח מושכב והוי לעולם דרך קבלתה:
בא"ד פתוחה לאורכה ומשני ראשיה סתומה כו' כן צ"ל. פי' שהיה פתוחה כזה
ואם מניח המזוזה בתוך החלל של השפופרת והחלל למעלה הוי דרך קבלתה אבל אם כפאה החלל למטה הוי שלא כדרך קבלתה שנופלת ממנה:
בא"ד אבל שאר מזוזתא דעלמא לא עבידא כמין נגר כו'. פי' והיאך עבידין שלא היה לא מיושב ולא מעומד וע"כ בין דרבי בין דעלמא לא היו פסולות ומ"ה כתבו הלכך נראה כו':