צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף כט:
גמרא אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני כו'. ואפשר לומר דאיתא בס' עשרה מאמרות דלכך לא ידע משה מה דקאמר ר"ע לפי שר"ע היה באותו זמן מופשט מחומר אלא נשמה ולא היה לו שום מסך ומבדיל ומשה היה עדיין בחומר הגוף כו' מ"ה אמר הקב"ה למשה שתוק מה שאתה שותק עכשיו ואי אתה מבין מה שאמר ר"ע כך עלה במחשבה לפני שעדיין ר"ע במחשבה ולא בפועל הגוף:
שם זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה כו' א"ל דאיתא בראשית ברא אלקים מתחלה עלתה במחשבה לברא העולם במה"ד כיון שראה שאינו מתקיים שיתף מדה"ר כן הוא מפני הרשעים אבל הצדיקים עדיין הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה כמו שעלה במחשבה מ"ה אמר הקב"ה למשה כך עלה במחשבה. ועוד יש ליישב כיון שהיה ר"ע תמיד חושב ומצער אימתי יבא לידי ואקיימנו והקב"ה לא גרע מצדיק עינו ונתן הקב"ה משאלות לבו וז"ש כך עלה במחשבה לפני פי' לפני ר"ע. ועוד י"ל דאיתא בפרי היכלות תחת כל אח' וא' מעשרה הרוגי מלכות היה קסר ושר במקומו נידון ותחת ר"ח ב"ת נידן הקסר עצמו [צאן קדשים: וישב] ר"ח ב"ת על כסא מלכותו עיי' בבחיי פר' ויגש וז"ש הקב"ה כך עלה במחשבה שלא יהיו נדונין במעשה אלא במחשבה:
שם ומאי טעמא תלי' כרעי' כו' אע"ג דקו"ף נמי מרמז לזה כדאמרי' בפ' הבונה דק"ד ואפשר לומר דקו"ף מרמז למי שהיה רשע מעיקרא דמסייע לו ומכיני' לו פתח אע"ג דאפשר לו ליעול בהך שתחת רגלי הקו"ף בפתח ימין וה"ה מרמז למי שהיה צדיק מעיקרא ונעשה רשע ויצא לתרבות רעה דאינו יכול ליעול בהך פתח שיצא דבעי סיוע' יותר מפני יצר הרע דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ואפ"ה מסייעי' לו. ומ"ו מהרש"א בחידושיו מתרץ בע"א בדוחק נ"ל:
שם אני קושר לו כתר כו' כצ"ל:
שם והוא דכתיב רובי דספר' כו'. פי' רוב כל דף התיבות מיושרים וכשרים ואפי' יש בכל דף ודף כמה פסולים וכמה טעות אותו דף שלימה מצלת:
רש"י ד"ה מי מעכב על ידך כו' שאתה צריך להוסיף עוד כו'. פירוש מי מעכב ע"י מלכתוב בפי' עד שאתה צריך לתגא האותיות לרמוז איזה דרוש כתוב בפי' וע"ז השיב לו עתיד אדם א' לדרוש על כל קוץ תילי תילים הלכות וא"א ליתן בכתב כדאמרי' בגיטין דתורה רובה בע"פ ומיעוטה בכתב כדכתיב אכתוב לך רובי תורתי וגו' והא דהשיב לו תילי הלכות דוקא אפשר דמרמז לו בזה דאסור לכתוב הלכות כדאמרי' שם נ"ל. וע"פ זה אפשר ליישב דברי דוד המלך ע"ה מה שאמר בתהלים לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד דיש לדקדק מאי דקאמר עדותיך אתבונן מאי שייכות לזה דרשעים קוו לו לאבדו ועוד מה דקאמר לכל תכלה וגו' מאי שייכות לדלעיל ונ"ל דידוע דשונאי דוד היו אומרים עליו שאסור לבא בקהל שבא מרות המואבי' ועמון ומואב אסור לבא בקהל ה' רק דחכמים דרשו מדכתיב מואב משמע ולא מואבי' ואיתא במדרש דשאל האי מינא לר"ע אם תורה שבע"פ אמת למה לא ניתן בכתב והשיב לו דתורה שבע"פ אין לו קץ וסוף מה שעתיד כל חכם לדרוש וזהו כונת דוד המלך לי קוו רשעים לאבדני מקהל ה' רק עדותיך אתבונן מכח התורה שנקרא עדות דכתיב מואב אתבונן ונדרש דמואב ולא מואבי' ולא תקשה ע"ז אם התורה שבע"פ אמת מה שדרשו חכמינו ז"ל למה לא ניתן בכתב מ"ה קאמר לכל תכלה ראיתי קץ אבל רחבה מצותך מאוד ואין לה קץ ותכלי' ומ"ה לא ניתן בכתב נ"ל:
ד"ה אחת בה"י כו' ואש ואויר כו' כצ"ל:
בא"ד יצירה הס"ד:
ד"ה לא מסתיים כו' ופתח יתירה הס"ד:
ד"ה הוא יליץ הקב"ה יליץ אותו כלומר כו' כצ"ל:
ד"ה מעשיהם אין דומים כו' וכבודו של כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה שעטנז גץ כו' ובפי' שבת כתיבת יד כתב דרש"י צייר כו' כצ"ל ובטור י"ד סי' רע"ד לא הביא רק ב' הפירושים:
בא"ד מ"ר ובשימוש' רב' כתיב דט"ט דלטוטפות צריכא ה"ה זיונין כו' כצ"ל. ועיי' ברב אלפס בהלכותיו:
ד"ה דחטריה לגגיה כו'. ור"ת פי' כו'. פי' דר"ת דייק מדקאמר לגגה דחי"ת ולא קאמר לתגא דחי"ת דדבר שהוא למעלה בסוף קרוי תגא ובאמצע האות קרוי גג:
בא"ד ולפי' הקונטרס לא יתיישב כל כך כו'. ולענ"ד לפ"ה נתיישב יותר מפר"ת כיון דקתני ועשאו שני זיינין ולפר"ת במחיקת גג' של חי"ת נעשה ב' זיינין מאליהם והל"ל ונעשו ב"ז אבל לפרש"י צריך עשי' למחוק באמצע הגג ולהפריד' מהדדי לעשו' ב"ז נ"ל:
ד"ה ומאי טעמא כו'. ור"ת מפרש בתחלה כזה כמו תגא כו'. פי' בעוקץ שמאחוריה שלא תהא עגולה מאחוריה ונראית כמו רי"ש רק כמו תגא דדלי"ת ומ"ה כתב ר"ת כמו תגא ולא תגא ממש כמו שיש מפרשים כזה
תגא ממש ועיין בהלכות קטנות דהרא"ש:
ד"ה תגא אם יש כו' ודוקא מעיקרא כו'. פי' שנכתבה בלא ד' טעיות: