צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף כד:
רש"י ד"ה טהור מן המדרס כו' ומשקים כמו שנגע כו' כצ"ל:
ד"ה אלא להכא כו' קודם שעשאו וילון כו'. היינו לפי מה דס"ד אביי אבל באמת אפשר לפרש דברי ר"י שנגע בו הזב לאחר שעשאו וילון דטהור מן המדרס דבטל מתורת משכב ומושב אבל לטומאת מגע חזי וכ"פ רע"ב והרמב"ם בפי' המשניות שלהם והא דלא אוקמי' רבא הכי דאי הוה אוקמא הכי הוה משמע בפשיטות דר"י ס"ל דאמרינן שבע טומאה ולא מצינו שתי טומאות בהדדי ואיפשט' הבעי' שלו איפכא דאמרן שבע מ"ה אוקמא דלר"י מצינו נמי שתי טומאות בהדדי ואפ"ה איבעיא שלו לא איפשיט' דאפשר לומר דטעמא דר"י משום דטומאה אחרונה חמורה מן הראשונה מ"ה לא אמרינן שבע טומאה או דילמא ל"ש נ"ל. ומ"ו הב"ז כתב בע"א והוא דחוק:
ד"ה תחתון כו' כולן טמאות מדרס ומגע מדרס כו' כצ"ל:
ד"ה מופרש כו' עם האבוד הס"ד וכצ"ל. והשאר יש למחוק וכ"ה בס"י:
ד"ה בני בקתא כו' (מנחת) [צאן קדשים: מנחה] אחת באו כו' כצ"ל:
ד"ה והא איכא כו' דמטי דנקא לכל חד כו'. פירוש דמכל חד חסר חצי תילתא מהקומץ דהיינו דנקא:
תוס' ד"ה ועשאו וילון כו' משיקבע הס"ד ואח"כ ד"ה וכי באיזה מדרס נגע זה כו' כצ"ל:
בא"ד דאיירי בבגד שלא נקפל כו'. פירוש דאי משנקפל בשעה שדרס עליו ששני ראשיהן נוגעים זב"ז והוי בגלוי ואין זה בית הסתרי' ועיין בתוספת חולין דע"ב ע"ב ד"ה אבל ג' כו':
ד"ה כי נגע בו כו' וזה משלימו לכביצה כו'. פירוש אבל קודם שיחשב עליהם לא היה ראוי להצטרף. אבל דבריהם אינם מובנים לי כיון שכבר טמא טומאה חמור' למה לא נימא שבע ליה טומאה אע"ג דשניה ג"כ חמירא כיון דכבר שבע ליה מטומאה הראשונה בשלמא חמור על קל שייך שפיר דעדיין לא שבע מטומאה ראשונה אבל חמור על חמור למה לא וצ"ע ליישב:
בא"ד וזה משלימה לכביצה ואפשר עוד לתרץ דהאי דחישב עליו ואח"כ חתכו טמא משום טומאת בית הסתרים מטמי' דמוקי לה כר"מ ומיהו הוא גופא כו' כצ"ל. פירוש כיון דאמרינן התם משום טומאת בית הסתרים הוה בבת אחת ומ"ה לא אמרינן שבע ליה טומאה כדמשני הכא. ומ"ו הב"ז גורס הגירסא שלפנינו ואינו מן הצורך:
בא"ד בשלש על שלש הבאות כו' כצ"ל:
בא"ד דפסחים בניתזין בכל כחו כו' כצ"ל:
בא"ד ולימא דחיבורי אוכלים כמאן כו'. וקושיא זו לא שייך הכא וכן הקשו תוספת בחולין דע"ב ע"א ואפשר לומר השתא דכתבו דדוחקא לאוקמי כר"מ ולא כר"י ובשעת פרישתן קיבל טומאה משום דמיירי בניתזי' בכל כחו מ"ה הקשו מאי דוחקא לאוקמא דלא כהלכתא כר"מ ובניתזי' בכל כחו לימא דחיבורי אוכלים כו':
בא"ד קודם שנפסקה ראשונה כו'. פירוש שדרס עליו הזב ברגלו יחף דבא לו מדרס ומגע מדרס בבת אחת א"כ כמו שטיהר מן המדרס משום פנים חדשות איכא פנים חדשות למגע מדרס נמי:
בא"ד יטהר ממגע אלא ע"כ אחר שניטלה הראשונה וניתקנה בא לו מגע מדרס הא שבע ליה טומאה כו' כצ"ל. והגירסא שלפנינו יטהר ממגע דהא שבע ליה טומאה דמשמע דמ"ה יטהר ממגע משום דשבע ליה טומאה לא ניחא ועיין בשבת דקי"ב ע"ב:
בא"ד ומדרס מגע דת"ק דר' יוסי כו'. פירוש ר' מאיר ובזה מיושב נמי מה שהקשו לעיל הא דלא דייק אביי מת"ק:
בא"ד על מה שנגע בחבירו ובשניתלה למעלה מזה ויש אויר קצת ביניהם איירי כו' הד"א וכצ"ל:
בא"ד אם כן קדם לתחתון מגע למדרס דמגע כשנגע כו' כצ"ל. פירוש וחמור על קל לא שייך לומר שבע טומאה: