צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף כד.
גמרא שם בגופין המחולקין כו' כצ"ל:
שם דקפיזא מתתא לא הא כלי כו' כצ"ל:
שם צירוף כלי וחיבור מים מהו כו'. וכתב הרמב"ם בפי"א מה' אבות הטומאה ד"ו חיבורי אוכלין ע"י משקי' ה"ה חיבור כו' והדבר ספק אם חשובים כגוף א' למנות בהן ראשון ושני ושלישי כו' וכתב הראב"ד כבר פשטוה בזבחים שאין מוני' כו' עכ"ל והכ"מ נכנס בדוחק ליישב דברי הרמב"ם ע"פ סוגיא דהכא עיי' שם ול"נ ליישב בדרך פשוטה דהתם בסוגיא דזבחים קבעי רב המנונא מר' זירא נבלת עוף טהור לר"מ כו' ופשיט ליה ר"ז כל היכא דמטמא אדם במגע כו' ואח"כ תני דבעי ר' זירא מר' אמי חיבורי אוכלים על ידי משקין כו' ופשיט ליה ר' אמי נמי הכי כל היכא דמטמא אדם כו' ויש לדקדק כיון דכבר פשיט ר"ז לר' המנונא כל היכא דמטמא אדם כו' מאי קבעי לי' לר"ז אח"כ מר' אמי בחיבור אוכלים כיון דחד טעמא איתא להו אלא ע"כ צ"ל אע"ג דר"ז ידע להא מילתא כל היכא דאין מטמא אדם אין מונים בו ראשון ושני כדפשיט ליה לר' המנונא אפ"ה מספקא ליה בחיבורי אוכלים ע"י משקים כיון דהא דאמרינן דאין חיבור לטומאה חמורה לטמא אדם הוא מילתא בלא טעמא כמו שפרש"י התם וטעמא לא ידענא מ"ה הבו דלא לוסיף עלה להקל יותר ומ"ה מבעיא ליה לר"ז ולפ"ז צדקו דברי הרמב"ם מה שכתב והדבר ספק כנ"ל ברור. ומ"ו הב"ז כתב דהשגת הראב"ד ז"ל שרירא וקיימא ולפי מה שכתבתי ניחא דהדבר ספק אם ר"ז קבלה מר' אמי האי סברא אפילו בחיבורי אוכלי' או לא כיון שכבר ידע האי סברא:
רש"י ד"ה צירוף כלי כו' הכתוב עשאו כו' כצ"ל:
ד"ה מזו בפני כו' וכן בזו הס"ד:
ד"ה בגופין המחולקין כו' כצ"ל:
ד"ה מאי הוי עלה כו' לקמוץ מזה כו' כצ"ל:
ד"ה ונטמא אחד מהן כו' בשעת טומאה אלא אח"כ וחזר טבול כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה שאין צריך לכלי כו' מה שאין צריך לכלי ולא משמע דפליג כו' כצ"ל. פירוש דלא משמע דפליגי אשינוי' דהתם דרבנן גזרו אפי' אין צריך לכלי כלי מצרפו והכא משמע דפשיט ליה דאין כלי מצטרפו לגמרי אפילו מדרבנן אבל דבריהם אינם מובנים לי דהא לר' כהנא מספקא ליה אי צירוף מדאוריית' או מדרבנן כדבעי מינייהו לקמן ומ"ה פשוט להו דעכ"פ מדאורייתא אין כלי מצטרפו שאין צריך כלי נ"ל:
ד"ה צירוף כלי כו' שהיה קטפרס ובצק מלמעלן כו' כצ"ל. פירוש קטפרס שצדה א' נמוך כעין מדרון ובצד הנמוך בצק שבלילתה רכה ומשקה שלה טופח ומלמעלה בצק שבלילתה עבה ואין בה משקה טופח וג' חתיכות ובין שלשתן כביצה אחת טופח וב' אינו טופח סדורות זו אצל זו והטופחות מלמטה והאמצעות נוגעות בטופחות:
בא"ד רוצצת כו'. פירוש דוחק בבצק המשקה ונפלט ממנו:
בא"ד ודבר תימא הוא כו'. עיי' במסכת זבחים דק"ה ע"ב בתוספת מה שכתבתי שם: