צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף כג:
גמרא שם מי קא הוי טיבלא כו'. פי' ואפי' כשילין הקומץ ליל א' לא הוי טיבלא אלא פסולי המוקדשים:
שם לימא דלא כר' חסדא ודלא כר' חייא כו' כצ"ל. וכ"כ תוספת לעיל דכ"ב ע"א ד"ה שזו בלילתה כו' דפריך גם לרב חסדא ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:
שם דלא הוי מבטל כבטל ולא בטל כמבטל ולא קא מבטלי כו' כצ"ל. פי' וקשה לתרווייהו:
רש"י ד"ה בתר חזותא כו' להיות זה כזה כצ"ל:
בא"ד ושניהם מין בשר כו' כצ"ל:
ד"ה לעולם כו' להיות בחולין שכשירין כו' כצ"ל:
בא"ד לר"ח הוי דלא כר"ח הס"ד וכצ"ל. ועיין לעיל בתוספת דכ"ב ע"ב:
ד"ה הוה ליה שירים כו' קמיצה ולא תהני קמיצה לאידך כו' כצ"ל:
ד"ה עולין הוא דלא כו' כצ"ל:
ד"ה לימא דלא כר"ח כו' ומהאי דלא מבטל כו' כצ"ל:
בא"ד לא מצי למיפרך כו' כצ"ל:
ד"ה אין הקומץ מבטל כו' בהא אפילו ר"י מודה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ולא מבטלי ליה כו' ורשב"ל חזר בו הס"ד. פי' דר"י אותבי' לר"ל שם ע"ב ואישתוק ר"ל ש"מ דהדר ביה:
ד"ה לימא דלא כר"ח כו' דפשיטא ליה דליכא דפליג על רבי חייא ולעיל פירשתי דאיכא טובא כו' כצ"ל:
ד"ה התם כר"ז כו' דלא מיתרץ כלל בע"א כו'. פי' דקשיא לתרוייהו אבל הכא למ"ד דבתר בטל לא קשיא:
בא"ד ומשני אמר רבי זירא כו' כצ"ל:
בא"ד כדר"ז ולא הנך תרתי אתמר כו' כצ"ל. פירוש אהנך תרתי שני' הראשונים דמשני כדר' זירא אלא אנתערב קומצה אתמר מ"ה משני בשני תרוצי' הראשונים כדר"ז ואנתערב קומצה משני אמר ר"ז. ומ"ו הב"ז מגיה אלא ואינו מן הצורך:
ד"ה תבלה בקצח כו' לעני' מצה כו' כצ"ל:
ד"ה אלא למ"ד כו' עשה עיסה מן חיטי' ומן אורז אם יש בו טעם כו' כצ"ל:
ד"ה כי סליק כו' כמו בנו של ר' חייא כו'. פירוש דהיינו חזקיה:
בא"ד היה בסוף ימיו כו'. פירוש ובזה [אידחי] פרש"י. ועיי' בתוס' דגיטין דפ"ד ע"ב: