צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף יט.
גמרא שחיטה ה"נ בזר כו'. ולפי מה דס"ד דר"ש ס"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו. אין להקשות שחיטה ה"נ בזר תהא פסולה דאפשר לומר דר"ש ס"ל מקרא נדרש לפניו וקאי הכהנים על והקריבו אבל לא אלפני פניו על ושחט אבל גבי יציקה אי נדרש לפניו וקאי על ונתן עליה לבונה קאי נמי על ויצק דבעינן כהן דליכא לפלוגי בין יציקה לנתינה וק"ל:
שם והרי מנחה כו'. ולעיל דקס"ד דבעינן תרתי תורה וחוקה לא פריך והרי מנחה דכתיב בה תורה וחוקה ואמר רב כ"מ שהחזיר כו' החזיר אין לא החזיר לא דאפשר לומר דס"ל דבעינן תרתי ביחד כדכתיב זאת חוקת התורה אבל השתא דקאמר דחוקה לא בעי תורה פריך שפיר:
רש"י ולאחריו וקמץ משם הס"ד ואח"כ ד"ה באצבעו ולקח ולקח זו קבלת הכהן מדם החטאת הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה באצבעו ונתן זו נתינה מתנת הקרן דמזבח דכתיב ונתן על קרנות וגו' הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה אלא בימין דכל מקום כו':
ד"ה וכי נאמרה יד בקבלה כלומר כו' כצ"ל:
בא"ד הוא אמור ואין מקרא נדרש לפניו הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה וי"ו דוהביא כו' הפסיק הענין הס"ד ואח"כ ד"ה ואי מה סמיכה בבעלים דכתיב וסמך ידו על ראש קרבנו אלמא כו' כצ"ל:
בא"ד ולא באחר הס"ד ואח"כ ד"ה לא בעינן בעלים דכהן זורק הס"ד וכצ"ל:
ד"ה מודה כו' יקריבנו וגו' הס"ד ואח"כ ד"ה ארבעה מינין כו' ורקיקים ורבוכה בפרק התודה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שלמיו כו' לעשרה קבין כו' כצ"ל:
בא"ד שמן כתודה כצ"ל:
ד"ה תהיה משמע עיכובא הס"ד:
ד"ה ולא מעכבי כו' כשר ובמנחה כו' הד"א:
בא"ד הגיש כשר הס"ד ואח"כ ד"ה הא תורה וחוקה קאמר משמע כו' כצ"ל:
ד"ה ושאני התם כו' לאו דוקא הס"ד וכצ"ל:
תוס' ד"ה במקרא נדרש כו' וא"ת מנלן דבהכי פליגי כו'. פירוש דעיקר קושית התוס' מנ"ל דטעמא דרבנן דס"ל דמקרא נדרש לפניו ולאחריו דלמא רבנן ס"ל דאין המקרא נדרש לפניו וטעמא דרבנן משום דכתיב הכהן גבי ולקח וכ"מ שנאמר כהונה אינו אלא ימין אבל לר"ש לא קשיא אפילו אי ס"ל דבעינן תרתי דהיינו כהונה בעי אצבע כדאמרינן לעיל דר"ש ס"ל הכי ובמסכת זבחים מ"מ פריך שפיר דע"כ ס"ל דאין המקרא נדרש לפניו נמי:
בא"ד ור"ש בעי תרתי כו'. פירוש דכהונה בעי אצבע אבל אצבע לא בעי כהונה כצ"ל:
בא"ד ואלו שומר חנם כו' כצ"ל:
בא"ד וי"ל דהתם טעמא דר"ש משום כו' כצ"ל:
בא"ד ובפ"ק דע"א וגבי נשך כו' כצ"ל:
בא"ד איזהו נשך ולא דמי לתקום והדרת כו' כצ"ל. פירוש דאמרינן התם דאיכא למ"ד דלא קיימי אתרווייהו ועיין בתוספות דחולין דקי"ד ע"ב ד"ה או כו' ובשאר מקומות דכתבו טעמא דלא דמי ומ"ו הב"ז מגיה בע"א ודבריו אינם מובנים לי:
בא"ד דבאצבעו אחד דוכתא קאי דכי האי כו' כצ"ל. פי' או אלעיל או אלתחת ועיין במסכת חולין:
בא"ד ויש לחלק משום כו'. פי' כיון דאשכחן דקאי אצבע אנתינה יליף סתום מן המפורש וס"ל דהכא נמי קאי אצבע אנתינה:
בא"ד וצ"ע במסכת תענית כו'. וע"ש מה שכתבו תוספת ובזה יתורץ הצ"ע הל"ז:
ד"ה אלא היינו כו' והיכן נאמר אצבע כו' כצ"ל:
בא"ד ר"א בר' שמעון כו' כצ"ל:
ד"ה ושאני התם דאמר קרא כו' דבריו סותרות זא"ז כו'. ודבריהם אינם מובנים לי דבאמת לרש"י נמי לגבי דמעכבים זא"ז סלת ושמן וקומץ ולבונה בעי שנה לעכב וגבי עיכובא דנפשיה שאם חיסר לא בעי שנה לעכב וילפינן מה"א דמגרשה ומשמנה ומסלתה ומ"ה פרש"י לגבי עיכובא דנפשיה שאם חיסר דילפינן מה"א יתירא ובסמוך דקאמר רב דוקא כ"מ שהחזיר דקאי לגבי עיכובא זא"ז ושמואל פליג וס"ל דוקא גרש ושמן מעכבים דהיינו זא"ז ומ"ה פרש"י דטעמא משום חזרה ולא משום ה"א יתירה דלענין עיכובא זה את זה בעי שנה לעכב ומ"ו הב"ז נכנס כאן בדוחק לפרש וכאשר כתבתי נכון הוא:
בא"ד כל שהוא פסולה ונראה דהכא נמי מטעם שינה הכתוב קאמר והכא מיירי לענין שיעכבו זה את זה דבעי כו' כצ"ל. ומ"ו גורס כגירסא שלפנינו ולא ניחא לי וכ"ה בס"י ופירוש דלא כרש"י דדייק מה"א דע"כ חוקה דידה לאו דוקא אלא מדשינה גבי מנחת בכורים וכתיב מגרשה ומשמנה שיהא שניהם ובשאר מנחות כתיב מסלתה ומשמנה דמשמע נמי שיהא שניהם דגרשה נמי סולת אלא ע"כ חוקה לאו דוקא כך היא כוונת התוספות אבל לפירוש זה יש לדקדק למה משני דרב דייק דחוקה דידה לאו דווקא מדכתיב מגרשה ומשמנה גבי מנחת ביכורים דשנה הכתוב תיפוק ליה מדהחזיר הכתוב בסתם מנחה בצו את אהרן מה שכבר אמר בויקרא כפי דברי רב ומהכא דייק רב דחוקה דידה לאו דוקא וצ"ע ליישב נ"ל: