צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף יג:
גמרא אי בעי האי מקטר ברישא ואי בעי כו' כצ"ל:
שם איבעית אימא סברא לא עדיפי מחשבה ממעשה כו'. לפ"ז יש לדקדק למה אמר ר"י לא נתפגל הירך של שמאל דמשמע דפסול מיהא איכא ה"ל להכשיר לגמרי כמו במעשה הטומאה דאילו איטמי חד אבר שאר איברים טהורים לגמרי בשלמא אי יליף מקרא דמשמע ממנו עונו תשא דהיינו כרת ולא מחברו כרת אבל פסול מיהא איכא אבל אי אמרינן מצד הסברא ה"ל להכשיר לגמרי ואפשר ליישב בדוחק:
רש"י ד"ה אין מתיר כו' אין עבודת מתיר זה כגון קומץ מועלת כו' כצ"ל:
ד"ה וכן אתה אומר כו' לפגל הס"ד ואח"כ ד"ה מאי וכן פשיטא כו' כצ"ל:
ד"ה אינה בעיכוב כו' בשעת עבודת דם כו' כצ"ל:
בא"ד עכוב שירים דאין כו' כצ"ל והד"א:
בא"ד מלהקטיר כי היכא דמעכב לשירים כו' כצ"ל:
בא"ד בפני עצמו הס"ד ואח"כ ד"ה כי אמרו אין מתיר מפגל את המתיר אלא היכא דלא כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה משום הולכה כו' שזר שליקטה כו' כצ"ל. ואפשר לומר דכוונת רש"י בזה לתרץ קושית התוספת דהתם גבי טבילת אצבע לא קאמר עלה הולכה שלא ברגל הוא דוקא הכא דמדקדק רש"י בצחות לשונו דממעט בהילוך הכהן:
ד"ה שלא ברגל כגון זה שלא זז כו' כצ"ל:
ד"ה תנינא כו' היא הס"ד ואח"כ ד"ה זה הכלל כו' בפ' קמא קחשיב כו' כצ"ל:
ד"ה קדושת כלי הוא דמקבל מקדש הדם בכלי והנותן מקדש הקומץ בכלי ובדבר זה כו' כצ"ל:
ד"ה אילו איטמי כו' הבשר הס"ד:
ד"ה עד שיפגל כו' החלות הס"ד ואח"כ ד"ה בכזית כו' פיגול הס"ד:
ד"ה אי אמרת כו' דמזבח אחד אתו חד כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה לאכול אחד כו' ושמא גם לענין טומאה אם כו'. אע"ג דלענין אם איטמי חד אבר לא איטמי כוליה סבירא ליה לר"י ע"כ צריך לומר כטעמא דלעיל הואיל והוקבעו בסדר אחד חשיב טפי כחד מטומאה בירך של ימין דלא איטמא ירך של שמאל אבל לפי זה יש לדקדק דע"כ כיון דלר"י איטמי כוליה כ"ש לרבנן דס"ל דאפי' בחישב לאכל א' מן הסדרים דזה וזה פיגול מכ"ש בנטמא א' מן החלות דאיטמי כוליה ס"ל ורבנן בסיפא דפליגי על ר' יהודא היינו בנטמא א' מן הסדרים ס"ל הטהור יאכל אבל בנטמא א' מן החלות מודים דנטמא כוליה לפ"ז לעיל די"ב ע"ב בנפרסה א' מן החלות דמסיק הא נטמאת הנך כשירות אתיא דלא כמאן [צאן קדשים: ו]וצ"ע ליישב:
בא"ד הכא משום רבותא דר"י כו' כצ"ל:
בא"ד אותו סדר דוקא פיגול וטמא כו'. פי' פיגול לר"י והשני אינו פיגול ולרבנן אותו סדר טמא והשני טהור:
ד"ה אי אמרת כו' משום הכי מצטרף נמי כשמערב כו' כצ"ל:
בא"ד מה מועיל מה שעשאן הכתוב כו'. פי' דהא שתי יריכות נמי מחד גופ' אתא ואפ"ה חשיבא תרי גופי לפ"ז מה מועיל שעשאן הכתוב לחלות גוף א':
בא"ד דאפשר נמי דקסבר רב הונא כו' כצ"ל:
בא"ד אם איתא דחשוב כתרי גופי לאחר כו' כצ"ל. פי' דליכ' למימר דלענין זה מועיל שעשאן הכתוב גוף א' היכא דערבינהו שחישב לאכל כזית משתיהם אבל בשתי יריכות שלא חישב אלא בחד מ"ה ס"ל לר"ה דלא נתפגל אידך מ"ה כתבו דאפשר דקסבר ר"ה בשתי יריכות נמי אפי' חישב משתיהם בכזית דלא הוי פיגול אי חשיב כתרי גופי אפי' ערבינהו:
בא"ד וצ"ע כו'. פי' דמנ"ל להקשות דלמא ר"ה מודה אפי' בשתי יריכות היכא דערבינהו שחישב משתיהם בכזית דמצטרפים וה"ה בחלות: