צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף י.
גמרא ועל בהן רגלו הימנית ימנית דכתיבי בשמן כו':
שם הרי קמיצה כו'. פי' כיון דבעינן תרתי ע"כ לית ליה ג"ש דיד יד לקמיצה מ"ה פריך מקמיצה:
שם של ימין בשמאל כו' כצ"ל. ועיין מה שכתבתי בזבחים דכ"ד:
רש"י ד"ה אלא אמר רבא כו' מדרשת דד' שמאלית כו' כצ"ל:
ד"ה יד יד לקמיצה וכתיב בקמיצה יד וימלא כפו מה יד כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס בצדו גירסא אחרינא ימלא את ידו דכתיב בפ' אחרי וקאי אכהן שנתחנך וחינוך של כהן הוא במנחה אבל טעות הוא דילמא ידו דכתי' בפ' אחרי קאי אמרובה בגדים וכ"פ רש"י בחומש:
ד"ה רגל שמן כו' למידרש חליצה בגזרה שוה כו'. הד"א וכצ"ל:
ד"ה במקום שנתרבתה שמאל כו' כצ"ל:
בא"ד דיד יד לקמיצה כו' כצ"ל:
בא"ד כל שכן ימין להכי כו' כצ"ל:
ד"ה ואידך כו' אתא הס"ד:
ד"ה קס"ד אצבע כו' נמי ימין הס"ד:
תוס' ד"ה על דם האשם כו' פירוש דלכתוב כו'. והא דלא ניחא להו כפירש"י דפריך תרי קראי ל"ל ואפשר לומר כיון דפריך לעיל בוהן יד ורגל דעשיר ובוהן יד ורגל דעני ל"ל כיון דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם ומשני חד להכשיר צדדין וחד ליפסל צידי צדדין לפ"ז השתא צריכא תרתי קראי לגלויי דבהונו' דעשיר ודעני אתא חד להכשיר כו' מ"ה כתבו פירוש דליכתוב או אידי כו' אבל לפי מה שכתבו בדיבו' שלאחריו דר"י פריך לר"ז דבוהן הוה דומיא דכף ולא הוה צריך למיכתב ימין ולא פריך מבוהן ל"ל מדכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם לפ"ז צריכא ליישב בדרך אחר למה לא ניחא להו כפירש"י דפריך תרי קראי ל"ל ודוק. ורש"י דמפרש דפריך תרי קראי ל"ל אע"ג דצריכא כדלעיל אפשר לומר דרש"י ס"ל דאפ"ה פריך שפיר דבחד קרא (סני) [צאן קדשים: סגי] כיון דגלי בעשיר דיתן השמן על דם האשם ה"ה בעני דילפי מהדדי נ"ל:
ד"ה אמר רבא כו' שנאמרה ונשנית כו' כצ"ל:
בא"ד ושמא לענין ימנית בדם לא הוו ילפינן מהדדי אי לאו כו' כצ"ל. פי' אבל ימנית דשמן הוו ילפינן כיון דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם ובדם כתוב ימין ומ"ו הב"ז כתב בע"א ואינו מן הצורך:
בא"ד ולפי' הקונט' לא מקשי מידי כו'. פי' דקושיא זו לא תלי בדר"ז דבלא"ה קשה בוהן יד ורגל ל"ל כיון דכתיב על דם האשם כו':
בא"ד דהוי דומיא דכף לא הוה צריך למכתב ימין כו'. ולפ"ז לא גרסינן לעיל (כקושיא) [צאן קדשים: בקושיא] דר"י דכתב בשמן דמצורע ל"ל דגם אדם קשי' ל"ל ימנית דעל בהן משמע ימין:
בא"ד מאחר דכתיב על דם כו' כצ"ל:
בא"ד בשמן דמצורע עשיר ל"ל כו' כצ"ל:
ד"ה שמאל למאי אתא כו' דא"כ לא ליכתוב אלא חד. פי' כיון דהשתא דקיימא לן ג"ש דיד יד לקמיצה ממילא משמע דתיהוי נמי ימנית כפרש"י ומ"ו הב"ז כתב בע"א דרש"י פי' בע"א אבל נ"ל כאשר כתבתי דתוספות כתבו בקיצור לשון וכונתם כפי' רש"י: