אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף טז.

דף טו:

גמרא פיגל בקומץ כו'. שמעתי שיש מקשים דהרמב"ם פט"ו מהפ"ה ד"ז כתב חשב מחשבת זמן בשעת קמיצה אבל לא בשעת ליקוט הלבונה או שחשב בשעת ליקוט אבל לא בשעת קמיצה ה"ז פסול ע"ש ודרכו נסתרה ממני דהא בקמיצה כ"ע מודים כיון שהיא עבודה שלימה דיכול לפגל אף בקומץ לחוד בלא לבונה ומשנה שלימה היא ר"פ הקומץ את המנחה לאכל שיריים כו' מודה ר"י בזה שהוא פיגול כו' עכ"ל. ומ"ו הב"ז כתב ג"כ קושיא זו וכתב בשם הגאון מ"ו מהר"ר העשל ישוב על קושיא זו ומסיים וצ"ע רב ודוק היטיב. ונ"ל ליישב דהא בלא"ה יש לדקדק בדברי רבינו דכתב ליקט הלבונה למה משנה לישנא דגמרא ולא כתב סתם אבל לא בלבונה אלא דרמב"ם אזל לשיטתו דמפרש בפי' המשניות שלו משנה ב' קמץ ועלה בידו כו' או קורט לבונה פסול וכתב הרמב"ם (הס"ד דקמיצה) [צאן קדשים: דסדר קמיצה] שהוא בורר לבונה לצד אחד וקומץ ואח"כ מלקט אותה פעם שנית כו' עכ"ל נמצא דס"ל דבשעת קמיצה בעי ליקוט לבונה תחלה ואח"כ קומץ והוה הליקוט הלבונה והקמיצה חדא עבודה דליקוט צורך קמיצה היא מ"ה פסק דאם חושב מחשבת זמן בשעת קמיצה ולא בשעת ליקוט לבונה דהיינו בליקוט ראשון או איפכא ה"ז פסול ואינו פיגול והא דאמרינן לעיל דקמיצה עבודה שלימה היא ומפגל (צאן קדשים: ו)היינו הקמיצה עם הליקוט שלו הוי עבודה ושלימה. ובאמת הגאון מ"ו מהר"ר העשל זצ"ל הלך בדרך הזה אבל שהוא מפרש בדברי רבינו דס"ל שלא היה הליקוט רק פעם אחד בשעת קמיצה ומ"ה מפרש דהרמב"ם ס"ל דלא כרש"י ותוספת אבל כאשר כתבתי דרמב"ם מפרש דשתי לקיטות היה בשעת קמיצה ובשעת הקטרת הלבונה אפשר ליישב דרמב"ם ס"ל כשיטת רש"י ותוס' (דאינו) [צאן קדשים: ואינו] מן הצורך להאריך עיין שם רק תמיה לי על מ"ו הב"ז דמביא ראיה לדברי הגאון הנ"ל מהא דאמרינן לעיל די"ג ע"ב אמר ר"י ליקוט לבונה בזר פסול וכתב דהרמב"ם מפרש דהליקוט הוא שהיה קודם קמיצה דאי גבי הקטרה מאי בעי זר לגבי מזבח ודלא כפרש"י דמפרש דאחר הקטרת הקומץ איירי עכ"ל. ותמיה נשגבה בעיני דהא מפרש טעמא דמ"ה פסולה משום הולכה נגעי בה שזה שליקט ונתנה לכהן מיעט בהילוך הכהן ואי מיירי בליקוט שהיה קודם קמיצה מה הולכה שייך בה דהא לא היה מלקט להוליך הלבונה להקטיר רק שהיה מלקט קודם הקמיצה הלבונה לצד אחד שלא יתערב עם הקומץ שאם יתערב עם הקומץ אפי' קורט אחד פסול אלא ע"כ דמיירי בליקוט השני כפרש"י שהיה מלקט לצורך הילוך להקטרה ומשום הולכה נגעי בה ומה שכתב מאי בעי זר לגבי מזבח לאו מילתא הוא שלא היה גבי מזבח רק שהיה נותן הלבונה והקומץ בכלי א' ואח"כ הוליכם לגבי מזבח והקטירם זא"ז כנ"ל ברור ונכון:

שם בא"ד בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך אבל באו לו כו' כצ"ל:

שם הב"ע כגון שפיגל בראשונה ובשניה דאמרינן אי ס"ד כל העושה ע"ד ראשונה היא עושה מיהדר פיגול בשניה ל"ל כו' כצ"ל. ותיבת בשלישי יש למחוק וכ"ה בס"י ובתוספת יש ליישב קצת:

רש"י ד"ה פיגל בקומץ בהקטרת קומץ כו'. פירוש לאפוקי בשעת קמיצת הקומץ דהוי כולו מתיר כדאמרי' לעיל:

ד"ה בד"א כו' דמנחות הס"ד:

ד"ה בפר ואפי' בדמו של פר שנאמר בזאת יבא אהרן וגומר בפר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה חדא דהיינו כו' בשתיקה כו' ולענין כך שוות זה כו' כצ"ל:

ד"ה בין בראשונה כו' וצ"ע בההוא דלקמן דהקטיר שומשום כו'. פי' היכא ס"ד לקמן דמ"ד פיגול כר"מ הא ר"מ לא קאמר אלא דחשב בכל הזאות דבפנים אבל בחצי הזאות מודה ר"מ דלא הוי פיגול אע"ג דחישב בהקטרת שלמה מכ"ש בהקטיר שומשום:

ד"ה כגון שפיגל כו' חשיב כל הזאות דמזבח שבע דטהרו וד' קרנות כאחת וכן משמע כו' כצ"ל:

בא"ד כפרה אחת ועוד דקאמר התם כו' כצ"ל:

בא"ד בטהרו משמע דכולהו כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה