אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף טו:

דף טו.

גמרא על גביהם שאינן עושין אלא לשלש שנים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אסרה תורה בכרם דאין זרעה כו' כצ"ל:

בא"ד ענבים הס"ד ואח"כ ד"ה דלא עביד איסורא בעל הכרם והס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה אלא כו':

ד"ה כ"ש אכבשים דמצטרפים הן והלחם לפגל הלחם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מפגל כו' פיגול הס"ד ואח"כ ד"ה משקידשה בכלי דשוב כו' קדושה הס"ד וכצ"ל ואח"כ יש לציין גמרא ואח"כ ד"ה שדם הזבח כו' הוציאו לו הס"ד ואח"כ ד"ה ונסכיו כו'. ויש למחוק תיבת גמרא:

ד"ה אף אני כו' אלא בבאים עם הזבח הס"ד. פירוש אע"ג שאם היה רוצה היה יכול להביאו מכאן ועד עשרה ימים:

תוס' ד"ה שזרע כרמו כו' דלא תימא מה שהותירו כו'. פירוש מ"ה נקט סמדר אע"ג דלא נגמרו ויש לחוש שהוסיפו מאתים ואפ"ה התירו ע"כ הטעם משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:

ד"ה והתירו הגפנים כו' דמסקינ' הכא דאסור והתם מסיק ר"י כו' כצ"ל. פירוש דהתם במתני' דמסכת כלאים פ"ז משנה ד' מייתי ר"י מעשה בא' שזרע כרמו של חבירו והתיר ר"ע:

בא"ד אלא דרב פוסק כו'. פירוש דרב פוסק התם בסוף הערל דלא כר"י אלא כרבנן לפ"ז אפי' דתבואה דהתם מיירי בסתם תבואה של ה' מינים ור"י מתיר כיון דסוגיא דהכא קאי ג"כ אליבא דרב מ"ה אתיא דלא כר"י אלא כרבנן:

ד"ה אפשר לשנותן כו' ואין לומר דהא דאמרי רבנן כו' כצ"ל:

בא"ד אבל אם הוצרכו אי אפשר כו'. דבריהם אינם מובנים לי דהא הכא רבנן אמרו לר"מ אפשר לשנותו ור"מ איירי אם פיגל בזבח שיהא הנסכים מפוגלים ולפ"ז הוי נמי לא הוצרכו דהא הזבח פיגול ושייך לב ב"ד וצ"ע:

בא"ד דהתם כר' מאיר ור' חסדא סתמא ככ"ע וכדמפרש טעמא כו' כצ"ל:

בא"ד דמנחה הוא וא"ת מאי ק' ליה מרב חסדא ממתני' דהתם תיקשי ליה אדרבנן דהכא כו' כצ"ל:

בא"ד אסתם מתני' דאפי' לרבי מאיר כו'. פירוש דסתם מתני' ר"מ היא:

בא"ד וכמו שפרשתי נראה דאיירי כו' כצ"ל:

בא"ד והא דפריך התם כו'. פירוש בשלמא לפרש"י דלענין ליפסל בלינה קאמר זעירא פריך שפיר כיון דאיפסול בשחיטה עדיין הנסכים לא קדשי לזעירא אמאי יפסלו בלינה וכפרש"י התם אבל לפי' תוספת דלענין שלא לשנותן לזבח אחר קאמר זעירא אבל לענין לינה משקדשו בכלי איפסלו לפ"ז מאי פריך ממתני' וליכא למימר דפריך מדקתני אם יש זבח אחר יקריבו עמו ולזעירא קדשו הנסכים בשחיטת הזבח שלא לשנותן לזבח אחר דילמא ה"מ שחיטה כשרה מתקדש הנסכים שלא לשנותן אבל כיון דאיפסלי בשחיטה אין הנסכים קדשי מ"ה אם יש זבח אחר יקרבו עמו מ"ה כתבו דהכי פריך כו' ודו"ק ומ"ו הב"ז כתב בע"א ואינו מן הצורך:

בא"ד דאיכא זבח אחר שהיה זבוח באותה כו' כצ"ל:

בא"ד לא קרבי דמשקדשו בכלי הוקדשו כו'. פי' מ"ה אפי' איפסלי בשחיטה לא קרבי וקשיא לזעירא דס"ל דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח:

בא"ד שסובר השתא לית ליה הא דאמרי' הכא כו' כצ"ל. פירוש השתא דס"ד המקשה דטעמא כמתני' דוקא משום דאיכא זבח אחר שהיה זבוח באותה שעה וגם משום לב ב"ד הא לאו הכי לא קרבי דמשקדשי בכלי הוקדשו הנסכי' וסתם מתני' לית ליה הא דאמרי' הכא אליבא דר"מ דשחיטה קובעת:

בא"ד אלא בפיגול במתני' אבל בשאר פסולי כו' כצ"ל:

בא"ד דא"כ משכחת לרבנן כו'. פי' והכא משמע דלרבנן לא מצינו דנסכי בהמה חייבים עליהם משום פיגול כקושיא דאפשר לשנותן לזבח אחר:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה