אור ברסלב

צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור

דף טו.

דף יד:

גמרא אלא היינו טעמא לחם כו' כצ"ל:

שם וצריכה דאי אשמעי' כו'. וה"ה דהמ"ל דאי אשמעי' תודה התם דתודה מפגלת את הלחם (איקרי) דלחם [צאן קדשים: איקרי] תודה אבל כבשים דלא אשכח דלחם דאיקרי כבשים אימא כי מפגל בכבשים לא ליפגלי נמי לחם:

רש"י ד"ה שאין קרבן צבור חלוק ואפי' אין מגיעו בשני שניהן טמאין כו' כצ"ל:

ד"ה מ"ט כו' לחם הס"ד:

ד"ה מדהוה ליה כו' והקריב על זבח התודות חלות דמשמע כו' כצ"ל:

ד"ה השתא זית כו' תודה הס"ד ואח"כ ד"ה ממנה כו' מיבעיא הס"ד ואח"כ ד"ה לאיפגולי ללחם דשייך במחשבת תודה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה תודה המפגל כו' לפגל ללחם כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ורבי יהודא כו' דמאי דהותרה בציבור כו' כצ"ל:

בא"ד לטהור וכיון דלענין היתר אכילה לא מהני' לא הויא כריצוי כו' כצ"ל. פי' כיון דטומאה הותרה בציבור לא מהני' לטמא למישריי' באכילה לא הוי כריצוי ציץ למישריי' לטהור ור"י ס"ל דאי הוה אמרינן דציץ מרצה הוי מהני' נמי לטמא למישריי' באכילה:

ד"ה ופליגי משמע דאי משכח תנא דאין הציץ מרצה על העולין הוה ניחא כו' כצ"ל. פי' דהשתא לא פריך אלא לר"י כמו שפרש"י אבל רבנן ע"כ ס"ל נמי דהציץ מרצה על העולי' דליכא תנא דלא ס"ל הכי והוי' הקטרה מעלייתא מ"ה ס"ל הטמא בטומאתו כו' דאסור לטמא את הטהור אבל אי משכח תנא דס"ל דאין הציץ מרצה לעולין הוה קשה לתרוייהו:

ד"ה ר"י אומר כו'. כיון דיש בי' אכילה כו'. פי' דפסח נאכל בטומאה משא"כ בשאר הקרבנות צבור ולעיל בבזיכים דקאמר ר"י נמי תרי טעמי לפי שאין קרבן צבור חלוק אע"ג דטומאה הותרה ס"ל התם נמי איצטרך ליה טעמא דאין קרבן צבור חלוק כדי ליגעם זה לזה אם ירצה ולטמא הטהור:

ד"ה והכא מאי כו' עון הקדשים הוא נושא ולא המקדישים כצ"ל:

בא"ד אפי' בלא ציץ הס"ד. פי' היכא דלא מישתכחא טהורין עבדי בטומאה אפי' בלא ריצוי ציץ:

ד"ה לחם איקרי תודה כו' מה שמקשים דאמרי' בפ' ערל כו' כצ"ל:

בא"ד מ"ס דלא ילפינן תרומה מביכורים אע"ג כו' כצ"ל:

ד"ה המפגל כו' אותו שאתה ר"ל כו'. פירוש לפי סברתך דתודה מפגל את הלחם:

בא"ד לענין עדים זוממים שאני כו'. פירוש דאי אמרינן התם הקל וחומר נתבטל עדים זוממים מ"ה לא מתקיים התם הק"ו:

בא"ד ומפרש ר"ת ומה הסוקל כו'. פירוש דק"ו דהתם הכי מה הרוצח שסקל חבירו באבנים ומת אינו נסקל אלא נידון בסייף עדים שבאו לסקול ולא נסקל על ידם אינו דין שלא יסקלנהו. רק לפ"ז יהיה קשה דהא התם דלא נתבטל לגמרי דאיכא לאוקמי כאשר זמם אשאר מיתות ב"ד שאינה בסקילה ואפ"ה לא נתקיים הק"ו התם והכא מתקיים מ"ה כתבו ועוד נרא' כו':

בא"ד לא דמי לההוא ק"ו דהתם דבא לפגל כו' כצ"ל:

בא"ד שיצטרף לפגלה כו' כצ"ל:

בא"ד מצטרף לפגלה כו' כצ"ל:

בא"ד לאכל הלחם למחר שהלחם כו' כצ"ל:

בא"ד ולא אמרינן ק"ו הס"ד. פי' מה לחם שבא לפגל לתודה אינה מפוגלת ק"ו הלחם עצמו שלא יפגל אבל השתא ניחא דק"ו קאי דוקא ע"י צירוף כדלעיל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה