צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף ט.
רש"י ד"ה בחצי זית חלב כו' שאין אכילת אדם ואכילת מזבח מצטרפין דזריקות דם כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ריש לקיש כו' דאע"ג דנתקדשה בכלי לא מיפסלא כו' כצ"ל:
בא"ד דאע"ג דאית ליה תנור מקדש כו'. פי' וכבר נתקדש בכלי אפ"ה לא מיפסלא ביוצא אלא משום דשחיטה מקדשה ולא משום קדושת כלי:
בא"ד דגבי עופות וזבחים מצי למיתני יוצא אגב אחרינא כו' כצ"ל:
בא"ד במקום זריזות איתא כו'. פי' משמע דבעינן דוקא במקום זריזות בעזרה ואי לאו מפסלא ביוצא:
בא"ד בלינה וביוצא ובפ' המזבח כו' כצ"ל:
בא"ד בכך כלל דהא קאמר כו' כצ"ל:
בא"ד אלמא מדת יבש לא כו' כצ"ל:
בא"ד לאו משום דאי נתקדשה הוי כו' כצ"ל:
בא"ד דליתא בה קמיצה אימתי מיפסל כו' כצ"ל:
בא"ד מתירין משקידש בכלי הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ומדכהונה לא בעי כו' דשאני התם משום קבלה כו' ודבריהם אינם מובנים לי הא תינח שבן הבקר צריך שיהא לפני ה' משום קבלה דבעי כהונה בעי נמי לפני ה' אבל אליבא דשמעון התימני דדרש התם ושחט את בן הבקר לפני ה' שוחט את בן הבקר יהא ג"כ לפני ה' לפ"ז הדרא קושית התוספות לדוכתא וצ"ע רב ליישב:
ד"ה חסר הלוג כו' וכה"ג קשה בפרק כו' כצ"ל:
ד"ה עד שלא יצק כו' עד שלא נתן כו' כצ"ל:
בא"ד שכבר נתן כו' כצ"ל:
בא"ד הואיל דבפסולו נעשית לאו שמה כו' כצ"ל:
בא"ד הנעשית בפסול כו' כצ"ל:
ד"ה מאן דפסול כו' דמסתברא כי היכא דפליגי כו' כצ"ל:
בא"ד לאו דוקא לרבי כו' כצ"ל. פי' לר"י לא פליגי במנחות דר' יהושע מודה במנחות: