צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף ז.
גמרא כיצד מקדשין את הקומץ כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ליפסול דקבעה כו' לתוך השיריים דהא איפסול וזה גמור כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה ומשני כי כו' וכיון דממילא נפל למנא נעשה כו' כצ"ל:
בא"ד מקדש ליה האי כלי כשמחזירו בהן הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה שעל גבי קרקע וכי היכא דקומצין מכלי שע"ג קרקע ה"נ מקדשין קומץ בכלי שע"ג קרקע הס"ד וכצ"ל. ותיב"ת שמונה יש למחוק וכ"ה בס"י. ובד"ח נדפס בצדו נ"א ושיבוש הוא:
ד"ה קולפי טבי הכאות גדולות בלעי כו' כצ"ל:
בא"ד כלומר שהיה מכה אותו הס"ד וכצ"ל. וכ"פ רש"י בעירובין דכ"ב ע"א:
ד"ה בא להכריז כו' והי' רב חסדא משכח התירוץ ומכה אותו אבימי אלמא כו' כצ"ל:
ד"ה תמיד י"ג כו' בפ"ב הס"ד:
ד"ה זה הכלל מתני' היא הס"ד:
ד"ה מה עבדין לגו בהיכל הס"ד:
ד"ה נכנסין ביום השבת הס"ד:
תוס' ד"ה וכי מהדר כו' אינו חוצץ הס"ד ואח"כ ד"ה אמר רבי יוחנן כו' כצ"ל:
בא"ד בפ' התודה גבי תודה ששחטה כו' כצ"ל:
בא"ד דמתוך שמקדש ארבעים מתוך שמונים מדעת מקדש נמי כו' כצ"ל:
בא"ד ופריך בגמרא ונייתי במקודשת כו'. פי' דעל זה משני ר"ח כ"ש אין מקדשים שלא מדעת אמאי כיון דאין שיעור למים נימא מתוך שמקדש כפי הצורך מדעת מקדש נמי שלא לדעת:
בא"ד ואע"ג דלילה אין מחוסר זמן מ"מ לענין זה הוי מחוסר זמן הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אין מקדשין כו' א"ל לכתחלה ליקרב קא מבעיא כו' כצ"ל:
בא"ד ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם כו' פי' הא דקתני ואם עלו לא ירדו הלן כו' ושקיבלו פסולין וזרקו את דמם והאי וזרקו את דמם קאי על כולהו דפסולין זרקו את דמם מ"ה לכתחילה לא יעלו:
בא"ד לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולין א"נ זרקו פסולין כו'. פי' ולא דיוק' אתי לאשמעינן הא זרקו כשירים אפי' לכתחילה יעלו איברי' דמקדשי ליקרב אלא אגופ' אתי לאשמעינן דאם עלו איברים לא ירדו אע"פ שנפסלו בזריקה:
בא"ד משמע שגם ר"י היה יודע כו'. עיין בתוספ' דזבחים דפ"ז ע"ב דשם מבואר באר היטב:
בא"ד היה מזבח מקדשה כו'. פי' משום דאויר מזבח כמזבח דמי:
ד"ה אמר ליה מכלי זה כו' יש לתמוה מה חידוש השיבו כו'. ולענ"ד טובא אתי לאשמעינן דוקא דמגבה ליה כהן אבל בלא"ה לא דאין קומצין מכלי שע"ג קרקע ולקמן מסיק דקומצין מכלי שעל גבי קרקע נ"ל: