צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף ו:
גמרא אלעזר וחוקה כתיב בה שאני כו' כצ"ל:
שם קדשי בדק הבית הוה עבודה קדשי מזבח לאו עבודה היא אמר רב שישא כו'. כצ"ל וכ"ה במסכת זבחים די"ד ע"ב:
שם אלא הא קמ"ל רב קמץ ואפי' קדש כו'. ויש להקשות לפ"ז לימא רב קאמר לת"ק זר שקמץ יחזור ואי תיקשי אי הכי היינו ב"ב לימא א"ב דלת"ק דוקא אם לא קידש הקומץ במתן כלי דיחזור אבל אם קידש לא ולב"ב אפי' קידש וצ"ע:
רש"י ד"ה יביא מתוך ביתו כו' והא לא קמץ כהן וכה"ג כו' כצ"ל:
ד"ה ומאי שנא שמאל כלומר אמאי הוה כו' כצ"ל:
ד"ה שאני פרה דטעמא דשחיטתה פסולה כו' כצ"ל:
בא"ד ולא שייכא בהו כו' כצ"ל:
ד"ה אמר רב ששת כו' לאו עבודה היא והאי כו' כצ"ל:
בא"ד מידי דהוה אמראות נגעים הס"ד וכצ"ל:
ד"ה סתמא כתיב כו' משום פסלות ואחד פסול שמאל כו' כצ"ל:
ד"ה לא שנא כו' בחזרה הס"ד:
ד"ה מת"ק דפליג בברייתא אדר' יוסי כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה שלא יהא חוטא כו' הוי בסלע כו' כצ"ל:
בא"ד ולאו פירכא היא הס"ד. פי' משום דהא דאמרינן דחטאת בסלע היינו למצוה מן המובחר אבל מדאורייתא אפי' בת דנקא בדמי' קלין וכ"כ תוס' בזבחים דמ"ח ע"א ד"ה חטאת כו' וכדאמרינן במסכת כריתות דכ"ז ע"א דלא נתנה תורה קיצבה במחוסרי כפרה:
ד"ה הואיל ואוקמינ' כו' תימא לרב אשי כו'. ויש ליישב אדרבה הא דלא משני רב אשי כרבה דרבה דאוקמי' מתני' דלא כר"ש ומדסיפא אייתי ע"כ כר"ש רישא נמי ע"כ אייתי כר"ש ומהכא דייק נ"ל:
ד"ה לא יביא כו' וקמץ משם דיחזור ויקמוץ מנא תיתא כו' כצ"ל. פי' כיון דר"ל איתותב לקמן דס"ל דקדושת כלי קבעה:
בא"ד אלא בקמיצת פסולים פליגי כו' כצ"ל:
בא"ד ומצי למימר דהכי כו'. פירוש כוונת רש"י נמי דבהא פליגי דת"ק ס"ל כיון דקמצו פסולין מ"ה לא קבעה קמיצה אלא כלי וב"ב ס"ל אע"ג דקמצו פסולין אפ"ה קמיצה קבעה אבל היכא דלא קמצו פסולין כ"ע כר"י ס"ל דקמיצה קבעה:
ד"ה וכי תימא מבמה כו' כצ"ל:
בא"ד ואי אפשר לומר כן כדמוכח כו'. ונ"ל ליישב פרש"י דפריך ונילף מבמה ופרש"י דרב ל"ל מ"ש שמאל דמכשיר ב"ב בחזרה דאיתא ליה הכשר ביה"כ זר נמי אנא ידענא דמכשרה ב"ב דהא איתא ליה הכשר בבמה קודם שנתקדש אהרן כו' דהא נמי יש לדקדק למה (לא) כתב רש"י קודם שנתקדש אהרן דהא לאחר שנתקדש אהרן נמי ילפינן לקמן דזר כשר בבמה אלא ע"כ צ"ל דכוונת רש"י דצריך שיהא דומיא לשמאל דשמאל דאיתא ליה הכשר ביה"כ היינו דוקא שמאל דאי אפשר לו בימין כיון דנטל המחתה בימין ע"כ נטילת הכף בשמאל ה"ה זר הכשירה נמי דוקא בזר והיינו קודם שנתקדש אהרן דהי' הכשירה דוקא בזר מ"ה פרש"י קודם שנתקדש אהרן ופריך וכי תימא מבמה לא ילפינן דעדין לא נבדל אהרן והי' הכשירו דוקא ולאחר שנבדל אהרן זר פוסל אבל שמאל דמצינו הכשירו בשמאל אפילו בשעת דבעינן ימין דוקא כנ"ל ברור דעת רש"י:
בא"ד דדריש איש להכשיר כו' כצ"ל:
ד"ה שהרי יוצא כו' וי"ל דבאיברין ודאי ירדו אבל הדם כו' כצ"ל. פי' דאיברים אם העלן הכהן ע"ג המזבח ועדיין בידו דכהן ודאי ירדו אבל אם כבר עלו על גבי המזבח לא ירדו כיון דיוצא כשר בבמה אבל דם נמי אינו מתקנח מכותלי המזבח היינו אם זרק לא יקנחנו והא דקתני ירדו היינו אם עלה בכלי ירד והוי כמו אברים ועיין בתו' דזבחים דפ"ז ע"ב ד"ה כלי שרת כו' בסוף הדיבור ועיין במסכת זבחים דפ"ד ע"ב ד"ה הג"ה יוצא כו' ומ"ו הב"ז מפרש בע"א והוא דוחק:
ד"ה וכיון דקרא סתמא כו' ומרבי לה התם מזאת כו' כצ"ל:
בא"ד דקרא סתמא כתיב מה כו' כצ"ל: