צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף ה.
גמרא תיובתא דרב תיובתא ורשב"ל כו' כצ"ל:
שם ותתירנה וכיון ששירים כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מוחק שלא לצורך:
שם אבל מנחות נפש כתיב בהו ומחוסרי כו' כצ"ל:
שם מתן בהונות אחר מתן ז' כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה עופות באין כו' בפ' המנחות והנסכים כו' כצ"ל:
ד"ה מחוסרי כפרה כו' ומצורע הס"ד ואח"כ ד"ה והותרו לקדש מכלל איסורם כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה מנחות טעונות כלי בפר' שתי הלחם כו'. ומה שנרשם בד"ח דצ"ה הוא טעות דשם מיירי מע"א מלישתן ועריכתן בכלי קדש וחטאת העוף נמי טעון בישול בכלי קדש אלא קאי אפ' שתי הלחם ד"ק דשם משמע בהדיא דקומץ שהיא א' מד' עבודות טעון כלי לאפוקי עופות אין צריך כלי בא' מד' עבודות:
ד"ה מנחת העומר כו' בצבור עופות כו' הד"א:
בא"ד נדבת העוף כתיב קרבנו כו' כצ"ל:
ד"ה ימלאנו ללוג הס"ד:
תוס' ד"ה שהמנחות כו' וא"ת אדרבא זו היא קולא לגבי עופות כו'. אע"ג דמה שהעופות הותרו מכלל איסורא נמי קולא היא לגבי מנחות מ"מ הקשו שפיר מדקתני טעונות כלי דמשמע לשון חומרא אבל תמיה לי לפ"ז הא דעופות בעי מליקה בעצמו של כהן משום חומרא ובמסכת זבחים דס"ה קתני יכול ימלקנה בסכין ודין הוא מה שחיטה שלא קבע לו כהן קבע לו סכין מליקה שקבע כו' הא אדרבא משום שקבע לו כהן בעי מליקה בעצמו של כהן לחומרא וצ"ע:
בא"ד מה שאין כן בדם העופות הס"ד וכ"ה בס"י:
ד"ה ואם איתא כו', פירוש ואם איתא שתהא כו'. והא דלא ניחא לתוס' כפרש"י דעיקר קושיא מה שעדיין חדש אסור אפשר דתוס' ס"ל דלא מצי למיפרך שתהא גם החדש מותר והוה כשרה וגם עלו לבעלים וזה לא מצינו בשום קרבן שתהא כשרה שלא לשמן ויעלו לבעלים לשם חובה:
ד"ה שחיטה לאו כו' ואי אפשר לומר כן כו'. פירוש דהתם פריך והרי שחיטה שאי אפשר לבטלה וכשרה בזר לפ"ז מאי משני דלאו עבודה היא משוס שכשרה בזר דמעיקרא דדינא פירכא למה יהא כשירה בזר כיון דאי אפשר לבטלה:
בא"ד ולא דמי שמאל כו'. פי' דבן בתירה מכשיר לקמן קמץ בשמאל וקתני לקמן מ"ש שמאל דמכשיר דאשכחן לה הכשירה ביה"כ דנטל את המחתה בימינו והכף בשמאלו נימא דנטילת הכף לאו עבודה היא מ"ה כשירה בשמאל דלא אשכחן בשום מקום נטילה דוקא בימין מ"ה כתבו דשאני נטילת הכף דיש מקום דצריך ימין דהיינו נטילת הכף כשהיה ריקם או כף של נשיאים אבל שחיטה לא בעי בשום מקום ימין הלכך לאו עבודה היא נ"ל וברור:
בא"ד ולהכי פריך עלה מפרה כו'. פי' דלפרש"י לאו פירכא היא אע"ג דשחיטת פרה פסולה בזר מ"מ לאו עבודה היא כיון דאשכחן בשום מקום דשחיטה כשרה בזר אבל השתא דפירושו דמ"ה לאו עבודה היא דבשום מקום לא בעי כהן פריך שפיר מפרה דבעי כהן:
בא"ד שחיטתו כשירה שחיטה על ירך כו' כצ"ל:
בא"ד משמע קצת כפי' הקונטרס כו'. פירוש דמ"ה לאו עבודה היא דבשום מקום לא בעי כהן כדפרשתי לעיל:
בא"ד לפי מה שפרשתי יש ליישבו כו' כצ"ל. פירוש דהכי פריך כיון דשחיטה כשירה בדרום ובחוץ ע"כ לאו עבודה היא למה בפרה שחיטה בזר פסולה. אבל קשיא דא"כ לשמעון כו' ועיין בתוס' דיומא דס"ב ע"ב דמתרצו אליביה נמי:
ד"ה שחיטה גבי פרו לאו משום כו' כצ"ל:
בא"ד דהא בפרה לאו משום דשחיטה עבודה היא פסלה אלא כדמפרש מידי כו' כצ"ל:
בא"ד ולא אשחיטה דלאו כו' כצ"ל:
ד"ה אלא אמר ר"פ כו' משמע הכא דסבר ר' פפא כו'. ודבריהם אינם מובנים לי דהיכא משמע מהכא דר"פ ס"ל בעלמא יש מחוסר זמן דהא ר"פ גופא קאמר טעמא דמצורע דכתיב ביה הויי' דבהוייתה תהא וגם תוס' כתבו לעיל ד"ה ואי אין כו' דדוקא בהדי מצורע חשיב מחוסר זמן שעדיין לא הגיע זמן טהרתן אבל בעלמא ס"ל לר"פ אין מחוסר זמן רק דפריך הכא משחיטה דלאו עבודה היא אלא קאי הויי' אשחיטה ואי בעלמא אין מחוסר זמן יהא אחר ממרס ואדרבא איפכא מסתברא דאי ס"ל בעלמא יש מחוסר זמן אע"ג דלא כתיב עיכובא מאי פריך משחיטה דלא כתיב בה הויי' אלא ע"כ ס"ל דבעלמא נמי אין מחוסר זמן היכא דלא כתיב ביה עיכוב' כמו גבי מצורע דכתיב ביה הויי' כנ"ל ברור: