צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף ד:
רש"י ד"ה בגלל זבח כו'. את העומר וגו' הס"ד:
ד"ה דקבוע לה כו' כצ"ל:
ד"ה מצינו שחלק כו' דבמכשירים החמירו הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה לא נהנין כו' לים המלח אין מועלין כו' הד"א:
ד"ה דמי שלמים דמי אשם כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה מכשירין לית בהו כו'. ואגב ריהטא לא דק כו'. פי' במה שכתב דאיתא בפ' דם שחיטה וליתא שם אלא בפרק המביא ואפשר לומר דטעות נפל ברש"י וכצ"ל כדמוכח בכריתות בפ' דם שחיטה וכדאמרינן בפ' המביא מפני שמכשרתה כו' וכצ"ל. פי' דבפ' דם שחיטה דכ"ב ע"ב דתני התם במתניתין דאשה מביא' חטאת העוף מספק ומתנ' ומוכח דטעמא דמביא' חטאת העוף מספק כיון שאינה מביאה רק לאשתרויי בקדשים כדאמרינן התם בדף ז' ע"ב ע"ש. ואין לדקדק למה לרש"י להביא מפ' דם שחיטה הא בפרק המביא תני בהדיא הכי והוי כיהודה ועוד לקרא א"ל דבפ' המביא אפשר לפרש שהיא מכשרת נמי אבל (בעי) [באו] נמי לכפר אבל בפ' דם שחיטה מוכח שאינו בא אלא להכשיר כנ"ל ודו"ק:
ד"ה עולתה ומתה לא כו' כצ"ל. ותיבת ה"ג בת"כ האשה כו' יש למחוק וכ"ה בס"י וטעות דמוכח הוא:
בא"ד וכן משמע בת"כ בפרשה אשה כו' כצ"ל:
בא"ד אע"ג דמסקינן לקמן יש מחוסר כו'. פי' לפ"ז יש לפסול אם הקדים בעלמא עולה לחטאת אפילו בדיעבד משום מחוסר זמן כמו אם הקדים חטאתו לאשמו של מצורע:
בא"ד דלא הוי אלא כסדר מצורע כו'. פי' דוקא אם הקדים חטאתו לאשמו הוא דפסלינן משום שאמר הכתוב להקדים תחלה אבל אם הקדים עולה לחטאת לא פסלינן אפי' בעלמא כיון דגם במצורע גלי קרא דכשר בדיעבד מוהעלה ילפינן מניה בעלמא נמי להכשיר אם הקדים עולה לחטאת ועיין במסכת זבחים ד"ה ע"א ד"ה עולתה עולתו כו':
ד"ה לא יביאו כו' בפרשת ויקרא בפ' אם לא תגיע וגו' אחד לחטאת כו' כצ"ל:
בא"ד ומניין שאם הביא עולתו ומת כו'. וחפשתי בת"כ בפ' זו ולא מצאתי גירסא זו בת"כ ואפשר שתוספת היה לפניהם גירסא זו:
בא"ד ואסמכתא בעלמא הוא כו'. ואפשר דאיצטריך קרא לאשמעינן אפי' לא הפריש החטאת מחייו אלא שהיורשים רוצים להביא לאחר מיתתו וסלקא דעתך דהלכתא אתי דוקא כשהפריש את החטאת בחייו ואח"כ מת הוה חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא מ"ה איצטריך קרא נ"ל:
ד"ה ואין טעונים כו' יותר מדאי כו' כצ"ל:
בא"ד כמו שפרשתי דנסכים כו' כצ"ל: