צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף ג.
גמרא לשם עולת העוף תרצה כו' כצ"ל:
שם פסח ששחטו לשם אשם כו'. יש לדקדק מחטאת ה"ל למיפרך חטאת ששחטה לשם אשם לירצו דאיכא תרתי שינוי דחטאת נקבה ובת שנתה ויש ליישב:
רש"י ד"ה האי דקא קמיץ לה למרחשת כלומר כו' כצ"ל:
ד"ה לרבנן דאמרי כו'. ואנן בר' שמעון כו' כצ"ל:
ד"ה ל"ש אמר כו' אי קשיא גבי חטאת כו'. ודוקא מחטאת הקשה רש"י לישני דמיעבר עבר אבל בעולה לא שייך לשנויי מעבר עבר כיון דמלקה בכ"מ כשר ומיצוי בכ"מ נמי כשר הוי כמחבת ומרחשת דלא אמרינן דעבר כיון דיצא וכשר:
תוס' ד"ה חטאת העוף כו' ממליקה חטאת שמלקה כו' כצ"ל. פי' כמו דמקשה מעולת העוף בתרתי ממליקה וממיצה כמו כן הוי ליה להקשות מחטאת העוף בתרתי ממליקה ומהיזה אבל דבריהם אינם מובנים לי כיון דכבר היה משני דמלקה בכ"מ כשירה מ"ה לא מקשי תו ממליקה נ"ל:
ד"ה דאי קדשים קלים כו' ס"ד משום כו'. פי' דלא תקשה דקארי ליה מאי קארי ליה וכי לא ידע מתניתין דשחיטתן בכ"מ בעזרה מ"ה כתבו דס"ד כו':
ד"ה ומיעבר היא דעבר כו' דאיכא תרתי שנוי כו'. פי' דחטאת בהמה למעלה ובאצבע וכמ"ש התוספות לעיל ד"ה זריקה כו'. וקושיא זו הקשו תוספות ג"כ לעיל בדיבור הזה:
ד"ה אלמא קביעות כו'. אפי' פירש מחבת והביא מרחשת יצא כו'. פי' לפ"ז למה יביא חמשתן דהיינו סלת ומחבת ומרחשת ומאפה דחשיב לתרתי כיון דאי בעי חלות מייתי ואי בעי רקיקים מייתי וכפי' רש"י לקמן דנ"ט ע"א ולפ"ז בארבעתן סגי סלת ומחבת ומאפה או סולת ומרחשת ומאפה דחשיב לתרתי:
בא"ד א"נ כגון דאיכא חדא דמייתי וקאמר כו' כצ"ל. והכי פירושא דבאמת לר"ש יביא או מחבת או מרחשת ואפ"ה הוה חמשה כיון דמסיק התם אליבא דר"ש דמייתי שתי מנחות למאפה חדא של עשר חלות וחדא של עשר רקיקים ומתנה אם מחצה של חלות ורקיקים נדרתי יצטרפו חלות מזה לפי מה שנדרתי ורקיקים מזה לפי מה שנדרתי לנדרי והאחרת תהא נדבה לפ"ז הוי מנחה מאפה נחשב לג' מנחות חצי חלות וחצי רקיקים והשאר נדבה ולפ"ז הוי חמשה סלת מחבת ומאפה או סלת מרחשת מאפה נחשב לג' כנ"ל ברור כונת תוס' ודו"ק. ומ"ו הב"ז מפרש בע"א וקשה להולמן. ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה ל"ש אמר כו' ועוד י"ל דניחא בלאו הכי כו'. פי' למ"ד לקמן ד"ח ע"א דמנחה קדושה בלא שמן כי קמיץ חריבה לשם בלולה אע"ג דאמרי בלולה היא לא עבר כלום דמנחה קדושה בלא שמן וכי הדר ונתן לתוכו שמן מעשיה מוכיחים דבלולה היא ואי לא הדר ונתן לתוכו שמן מעשיה מוכיחים דחריבה היא וה"ה איפכא אם קמץ בלולה לשם חריבה כיון דקדושה בלא שמן הוי כמו שקומץ בלולה לשם בלולה ולמ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן כי קמיץ חריבה לשם בלולה הוה כאלו קמץ לשם חולין וקיי"ל בכל הזבחים שלא לשמן לשם חולין דכשרה וא"כ חריבה [צאן קדשים: היא] אבל בבלולה לשם חריבה להך מ"ד יש לפקפק ומ"ה כתבו וצ"ע. ובאמת יש קיצור לשון בדבריהם וכ"כ מ"ו הב"ז:
ד"ה אמר לשם אשם כו' אמרי דמיעבר עבר ומייתי כו' כצ"ל: והא דלא הקשו על מאי דפריך עולה לשם חטאת תרצה חטאת לשם עולה תרצה מאי פריך דאכתי אמרי דמיעבר עבר ואפשר לומר דבין זכר לנקבה לא טעי איניש כדמשני לעיל גבי בלולה לשם חריבה:
בא"ד כל עצמה אינה קדושה הס"ד. פי' והוי כמו לשם חולין דכשירה כדלעיל: