צאן קדשים על מנחות· רבי אברהם חיים שור
דף ב:
גמרא לשום מחבת חריבה כו' כצ"ל:
שם מכדי מחשבה דפסלה רחמנא כו' כצ"ל:
שם סברא היא ור"ש דריש כו' כצ"ל:
שם למטה הוה עביד לה והזאה הוה עביד לה אמרי כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ונדבה מישרי כו'. והכתיב אם זבח שלמים כו'. ובריש זבחים פי' רש"י בע"א דילפינן מלא יחשב ואפשר דכונת רש"י דתרוייהו ילפי' דמאם זבח שלמים לא שמעי' אלא דאסור לשנויי בשינוי בעלים כדאמרי' התם ד"ז ע"א ומלא יחשב ילפי' נמי שינוי קודש דאסור לשנויי בש"ק כנ"ל. ומ"ו הב"ז כתב דדברי רש"י שבכאן נראים יותר כו'. אבל כאשר כתבתי נכון דברי שניהם:
ד"ה הניחא לרב כו' אחריתי כמתניתין כו' כצ"ל:
בא"ד דמתני' איירי דאידכר כו' כצ"ל:
ד"ה וכי תימא כו' לקמן אליבא דר"ש כו' כצ"ל:
ד"ה כאן בשינוי קודש כו' ר"ש עלו כו' כצ"ל:
ד"ה ואי נמי כו'. לא בקומץ מנחת מחבת או מרחשת לשם זבח ולקמן כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
בא"ד לאקשויי ממתני' כו' כצ"ל:
בא"ד דמצי לאקשויי מלשמן כו' כצ"ל:
ד"ה קדש קדשים כו'. טעמא דפסח וחטאת ולקמן מפרש טעמא דמנחה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אבל מחשבה כו'. לא הוי מחשבה והך מחשבה כו' כצ"ל:
ד"ה עולת העוף כו' קדשי קדשים ופריך אי הכי כיון דמחשבה הגלויה כו' כצ"ל הד"א וכ"ה בס"י:
בא"ד דלא עלתה הס"ד ואח"כ ד"ה מלקה לחטאת כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס לשני דיבורים:
תוס' ד"ה שחיטה אחת כו'. לא איצטרך לפלוגי כו'. פי' לקמן די"ב במתני' דקתני דבהילוך פוסל שלא לשמה ולא פליג ר"ש משום דלא איצטרך דחד טעמא איתא להו דעבודה שאפשר לבטלה היא במנחות כמו בזבח:
בא"ד אבל תימא קצת כו'. ותימא זו אינו מובן לי בשלמא הילוך אפשר לבטלה לגמרי אבל קבלה אע"ג דאפשר לבטלה בכלי עכ"פ אי אפשר לבטלה לגמרי דצריך לקבל ביד ובימין דוקא מ"ה לא פליג ר"ש נ"ל:
ד"ה זריקה אחד כו' וחטאת בימין ואפי' לר"ש דמכשיר בפרק שני דזבחים קבלת חטאת בשמאל מ"מ נתינה בעי ימין כדאמרינן לקמן בפירקן כו' כצ"ל. פי' ואשם בין קבלתו בין זריקתו אף בשמאל:
ד"ה מנחת חוטא כו' ביה הוא בגופיה כו' כצ"ל:
בא"ד בריה דר' חייא אתי כו' כצ"ל:
בא"ד וילפינן מנחה משלמים כו'. פי' כמו אשם והא דקאמר מנחת נדבה ה"ה כאשם למימרא דלא הוה כחטאת לפסול שלא לשמה וכ"כ תוס' במסכת זבחים די"א ע"א ד"ה מנחת חוטא כו':
ד"ה מכדי מחשבה כו' דכחטאת וכאשם כו' כצ"ל:
בא"ד שיש חילוק כדמפרש טעמא כו'. פי' ובשינוי בעלים אין מעשיו מוכיחים:
ד"ה עולת העוף כו' קס"ד כו'. כוונות התוספות דקשה דקארי ליה מאי קארי ליה וכי לא ידע המקשן מתני' דקתני מלקה בכ"מ במזבח כשירה לפ"ז הוא מחשבה דלא מינכרה מ"ה כתבו דקס"ד אע"ג דכשיר' כו':