אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף קיד:

דף קיד.

רש"י ד"ה אלמא אמר ר"ז כו' והוינן בה כו' כצ"ל:

בא"ד רבי זירא הנח לאו כו' כצ"ל:

ד"ה רב נחמן כו' אמחוסר זמן בפנים כו' הד"א:

ד"ה איסור במה כו' שהוא לשלמים ת"ל כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא לשמו כו' דבהאי שמא כו' פי' דבהאי שם אשם אינו ראוי בפנים:

ד"ה אבל שלא לשמן כגון לשם עולה ובשם זה הוא כו' כצ"ל:

ד"ה וכשר שלא לשמו אע"פ דקיימא לן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אלמא כו' ונותר ומחזיר גרושתו ואנוסתו דלא יוכל כו' כצ"ל:

בא"ד וקשה מהך דשמעתא כו'. פירוש מאי פריך הכא ולילקי דהא הוי לאו שניתק לעשה. וקושיא זו הקשו תוספות לפרש"י במסכת חולין דף פ"א ע"א. אבל דבריהם אינם מובנים לי דבאמת המקשן דהכא ס"ד הכי דהא דאמר ר' זירא התם הכתוב נתקו לעשה היינו שהוציאו ונתקו מכלל לאו דשאר פסולין וכן פרש"י הכא במקשן מ"ה פריך שפיר השתא דאמרת דלאו בהדיא כתיב לא תעשון נילקו עליה ורש"י דמפרש התם דהא דאמר ר"ל הכתוב נתקו לעשה כמו שאר ניתק לעשה דש"ס היינו אליבא דאמת דמשני הכא דהא דר"ז מתוקמא אליבא דרבנן דפליגי עליה דר"ש וס"ל דלא לקי אמחוסר זמן אפשר לאוקמא הא דר"ז נתקו לעשה כמו שאר נתקו לעשה דש"ס כנ"ל ברור ליישב דברי רש"י נ"ל:

בא"ד דאיכא נמי לאו דלא תעשון כו'. פי' ולאו דכתיב במחוסר זמן לא ירצה והוי נמי תרי לאוי.

בא"ד אבל אשכחן גזלה דאיכא תרי לאוי כו'. ואע"ג דגבי גזלה איכא נמי תרי עשה והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק התם לא הוי אלא חד עשה אתרי לאוי מדלא כתיב והשיב את הגזלה והשיב את העשק כמו גבי טומאה דכתיב בכל עשה שילוח מחוץ למחנה תשלחום וישלחו מן המחנה. ובדרך אחר נ"ל ליישב לפרש"י דאף ע"ג דהוי נתקו לעשה כמו שאר נתקו לעשה דש"ס כמו שפרש"י אפ"ה פריך שפיר דלילקי כיון דהשתא דאמרת דאיכא לאו בהדיא לא תעשון והך עשה דמיום השמיני והלאה ירצה לא סמוך ללאו דלא תעשון לא היה לנו להחזיקו ללאו הניתק לעשה ולילקי ואע"ג דהשיב הגזלה אשר גזל לא סמוך ללאו והוה ניתק לעשה התם אי אפשר לעשות השבה אלא לאחר הלאו אבל גבי מחוסר זמן אפשר לקיימו אפילו לא עבר הלאו וסברא זו כתבו תוס' להדיא במסכת תמורה דף ד' ע"ב בד"ה וכל לאו כו' אקושיא דאביי עיי"ש כנ"ל ברור:

ד"ה רב נחמן כו' ולריש לקיש פריך דנפקא ליה מלא תעשון לאו במחוסר זמן הא האי קרא כו' כצ"ל. פי' כיון דגלגל פנים הוא ועלה קאי לא תעשון למה מחייב ר"ש מחוסר זמן בחוץ במתני':

בא"ד וכי תימא ק"ו בחוץ כו'. לא ידענא מאי ק"ו איכא הכא לחייב בחוץ כיון דאינו ראוי בפנים משום מחוסר זמן וכל שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו בחוץ וצ"ע:

ד"ה היתר במה לחבירו כו' דלא חזי לגופיה ונחתא ליה קדושת הגוף דאמר ר"ש כו' כצ"ל. ובד"ח ציין שטה זו כאלו נדפס בטעות ואינו מן הצורך:

בא"ד תורין שלא הגיע זמנן מ"ט כו'. פי' מ"ש מאשם בן שתים והביא ב"ש דאמר ר"ש דלא דמי למחוסר זמן ואינו קדוש:

בא"ד שאינו ראוי לשום קרבן כו' כלל. פי' תורין שלא הגיע זמנן אינו ראוי לשום קרבן כמו מחוסר זמן אבל בן שתים כו' דלא ראוי לאשם גזילות ודומיהן וראוי לאשם מצורע ונזיר לא יליף ממחוסר זמן:

בא"ד ופסח קודם חצות כו'. פי' הא נמי לא ראוי לפסח וראוי לשלמים כמו אשם ב"ש כו':

בא"ד ביום ז' לא ובבכורות כו' כצ"ל:

בא"ד או שמא יש טעם אחר הס"ד והטעם נעלם. ונ"ל טעם הגון דבתמורה דף ה' ע"ב פריך לרבא מב"מ דרחמנא אמר כל אשר בו מום לא תקריבו ותנן המקדיש ב"מ מה שעשה עשוי ומשני שאני התם דאמר קרא לא ירצה ריצוי הוא דלא מרצה הא מקדש קדשי ע"כ ולאו דמחוסר זמן ילפינן מדכתיב מיום השמיני והלאה ירצה משמע קודם זמנו לא ירצה או ילפינן מלא ירצה דכתיב גבי ב"מ כדאמרינן בחולין דף פ' ע"ב לפ"ז הדין טעמא דמשני אליבא דרבא הדין טעמא איכא נמי לרבא במחוסר זמן דריצוי לא מרצה אבל מיקדש קדשי כנ"ל:

ד"ה דזעירי קבעוהו כו' וניחא השתא לזעירי הו'. פי' בל"ז יש להקשות למה משני זעירי תני מצורע ולא משני תני נזיר דאיכא תרתי אשם ושלמים בנזיר טמא אבל השתא ניחא משום דלא דמי להו שיירה וק"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה