צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף קו.
פרק שלשה עשר
גמרא אמר רבי אלעי כל מקום כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה וחייב על העלייה שהן שני גופים כו' כצ"ל:
ד"ה כיון שנגע כו' ואפ"ה כי הדר כו' כצ"ל:
ד"ה אלא אזהרה כו' מחייבינן עלה חטאת כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה אזהרה מנ"ל כו' עלה חטאת שאין חטאת כו' כצ"ל:
בא"ד ולאו אמתני' דהכא קאי כו' כצ"ל. פי' הא דבעי הכא אזהרה מנ"ל לענין מלקות בעי וקאי על מתניתין דאלו הן הלוקין ומתניתין דהכא דקתני חייב היינו קרבן וקרבן לא בעי אזהרה:
בא"ד פסח שהן מצות עשה ופריך הא כתיב כו' כצ"ל:
ד"ה מנין לזובח כו' וא"ת מנלן הכא זובח בהמה כו'. פירוש דכמו גבי השתחואה דאיצטריך חד לכשלא כדרכה דמכובדים וחד שלא כדרכה דבזוים ה"ה גבי זביחה נמי דלמא אתא קרא לכשלא כדרכה דמכובדים אבל שלא כדרכה דבזוים בזביחה מנ"ל:
בא"ד דר"א אבל שלא כו' כצ"ל:
בא"ד ומהשתחואה נפקא לן דאין חילוק כו' כצ"ל:
בא"ד הא דפריך פ"ב כו' כצ"ל:
בא"ד למה לי לגופיה כו' כצ"ל:
בא"ד מייתר לן לאזהרה אמחשב מעבודה לעבודה דמהשתחואה כו' כצ"ל: