צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף קא:
רש"י ד"ה בשלמא לרבנן כו' ולא יום ועד הלילה כו' כצ"ל:
ד"ה בשלמא לרבי נחמיה כו' בתמיה שמא לא כו' הד"א:
ד"ה אלא לרבנן כו' מאי הן דקאמרי ליה כו' כצ"ל:
ד"ה הכי קאמר ליה אמרת דילמא כו' כצ"ל:
ד"ה ברית כהונת כו' אשר קנא אלמא כו' כצ"ל:
ד"ה ששם שלום כו' עמהם הס"ד. ואח"כ ד"ה וישמע פנחס כו' כתיבא בפנחס והאי קרא התם כתיב הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה בברכה כתיב ברכו שלא תפסוק כהונה מזרעו אבל עדיין לא נתכהן הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה לייחס זרעו אחריו מימי משה נתכהן וכששם שלום נתייחס ליקרא כהן ולייחס זרעו במעלות כהונה הס"ד וכצ"ל ועיין בע"י:
תוס' ד"ה בשלמא רבי נחמיה כו' למ"ד מפני טומאה הוי בתמיה כו'. פי' למ"ד מפני אנינות הוי שהן היום בניחותא שהיא חובת היום ואכלתי בלשון בתמיה ולמ"ד מפני טומאה הוי הן היום בתמיה וכי בניי הדיוטים הקריבו היום שום קרבן ולעיל משמע איפכא למ"ד מפני אנינות הוי הן היום בתמיה שמשה אמר שמא בניך הקריבו באנינות ולכך נשרפה והשיב אהרן וכי הן היום הקריבו בתמיה אני כ"ג הקרבתי ומקריב אונן ולמ"ד מפני טומאה הוי הן היום בניחותא הלא עדיין יום הוא והיינו אסורים בקדשים לאכול עד הערב ומתוך כך אירע בה טומאה באונס וכפרש"י שם:
ד"ה ההוא בברכה כו' עד ששם שלום בין כו'. ואפשר לזה כיון המדרש בדין הוא שיטול שכרו מיד ר"ל הכהונה לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום פי' כשישים שלום בין השבטים והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם לייחס זרעו אחריו לעולם: